בס"ד, כ"א אייר התשמ"ה            גיליון מס' 4

"עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים" - מי גרם לרגלינו שיהו עומדות במלחמה? שערי ירושלים שהיו עוסקים בהלכה.

הרבה פנים לה לירושלים. וכל אחד מהם מקפל בתוכו עולם שלם. מהן פנים שוחקות. מהן פנים בוכיות. דומה שכל סיפור ההיסטוריה של העם היהודי משוקע בין נדבכי האבנים של העיר. כיפור של חורבן. של העיר האבלה החרבה וההרוסה. השוממה מבלי בניה, הנותנת קולה בבכי ומצרה על חלליה, אף סיפור של תקומת בנין עולם, של השבת בנים לגבולם, של משחק ילדים וילדות ברחובותיה. ואף לעתיד לבוא - השבה כסא דוד על מכונו, הצמחת קרן ישועה, עליה אל הר בית ה' שממנו הוראה יוצאת לעולם כולו.

דומה, שלפעמים מתקהה אצלנו תחושה זו. הקרבה הפיזית להצרות בית ה'. משכיחה מעט את אותה כמיהה שאפיינה יהודים במשך אלפי שנים, הכמיהה לירושלים. עלייתנו לרגל אל עיר-דוד בשחרית היום. ההליכה בסך ברחובות העיר תוך כדי אמירת שיר. שבח והודיה מבטאים במשהו רחשי לב, ציפייה ותקווה לבניינה המחודש של העיר.

"שערי ירושלים שהיו עוסקים בהלכה", הלכות והליכות, תורה ומצווה שאדם נטל עמו מחצרות כיה ה', כתחילה דרכו, הם המסייעים לו לעמוד במלחמה.

אביעד הכהן    נח חכם

חדשות

אמונה  ובטחון: ביום ראשון נשא הרב ליכטנשטיין דרשת תוכחה בגנות ההידרדרות שחלה לאחרונה בישיבה, ברגישות וביחס לענייני הביטחון. "רשלנות, שאננות וחוסר המודעות מהווים סכנה מבחינה רוחנית ומוסרית, מעבר לבחינה הביטחונית. אדם המופקד על נשק - מופקד על כלי הגנה, אבל גם על כלי השחתה. והדבר מחייב שמירה יתירה. אין להסתפק בשמירה בעלמא, "כדנטרי אינשי", אלא יש צורך בשמירה של "חזני מתא".

מעשי שליחים: ביום שני נתכנסו כמה מנינים במועדון לשמיעת תדרוך מפי אחד מאנשי "בני עקיבא" לקראת צאתם לשמש כשליחי התנועה בשנה התנועה שתחול בשבת קודש פרשת בהר.

"בבא מעשה": על פי ידיעה שגונבה לעינינו מדף המידע של היישוב, עומדים, בקרוב ממש, לבנות מחדש את שער הכניסה לישוב ולקוממו מהריסותיו. בהזדמנות זו - מקוים לפתוח פתח שיאפשר מעבר לישיבה ללא צורך בדילוג מעל ספסלים ושאר מיני מכשולים. הפרוייקט יתבצע בשילוב שבין הישיבה ליישוב, ומקווים לסיימו תוך מספר חודשים. כזכר לחורבן, הועלתה הצעה להשאיר פיסת בוץ לימי החורף ולמי  שיבקשו לתור אחרי נוסטלגיה תהיה הזדמנות לעשות זאת.

רבינו פרץ כבר הודיע שבכוונתו לעטר את כל השטח שבין עמדת הש.ג. לבנייני הפנימיות בעציצים ופרחים. ומיני דשאים ואילנות, ליהנות בהם בני-אדם.

מעשה רב: מעשה בבחור מבחורי הישיבה שהגיעה שעתו להתגייס. נטל מכונת-גילוח שלו ובא אצל רב מרבני הישיבה שיפסוק לו הלכה בדבר כשרות המכונה. הוא מותיב לה - והוא מפרק ליה. נטל הרב המכונה ופרקה לגורמיה. סכין סכין על אופניו, ומצא כי אין בסכיניה העומדים ברשות עצמם כדי חיתוך נייר, ואין בהם חשש תער כלל.

לאחר ששקל וטרח בדבר, פסק הרב: מבחינת הכשרות זה בסדר. אבל בינינו - לא נראה לי שאכן בכוחו של הצעצוע הזה לגלח...

יום ירושלים: כמידי שנה תעלה הישיבה לתפילת שחרית ב"כותל המערבי". תחילת התפילה - בשעה שבע וחצי בבוקר.

ביקורים: בשבוע שעבר ביקר הרב ליכטנשטיין שליט"א את חיילי החי"ר. הן משנה א' והן משנה ג', העביר להם שיעור ושוחח עמם ארוכות. לביתו שב הרב ליכטנשטיין בשעות הקטנות של הלילה...

איחולים: מזל טוב ליוני גרוס ויוסי אליצור לרגל אירוסיהם.

איש הדפוס של הישיבה יצא למילואים לכן הגיליונות ישלחו בכמות מוגבלת- התנצלותנו.

תנחומים שלוחים לרב עמיטל ולמשפחתו בעקבות פטירת חמותו.

מצוה הבאה בעבירה / על פי שיעור של הרב אליהו בלומנצוויג

המשנה בתחילת "לולב הגזול" קובעת כי "לולב הגזול פסול" ומבינה הגמרא שהדברים אמורים כלפי כל שבעת ימי הסוכות. טעם הפסול ביום הראשון הוא משום "ולקחתם לכם - משלכם". בשאר ימי הסוכות סיבת הפסול היא משום מצוה הבאה בעבירה.

א.

נחלקו ראשונים בהבנת גדר פסול מצוה הבאה בעבירה (=מהב"ע). התוספות (סוכה ל. ד"ה משום) סבורים כי במהב"ע "מחמת העבירה באה המצוה", כלומר: העבירה היא זו המאפשרת והמסייעת לקיום המצוה. למשל: גזלת לולב היא זו שמאפשרת קיום המצוה ולכן היא מצוה הבאה בעבירה. אבל לולב של אשרה ועיר הנדחת אין העבירה שבו מסייעת לקיום המצוה, ולכן לא שייך בו מהב"ע. ומכאן עולה כי החסרון במהב"ע הוא הבסיס הפגום לקיום המצוה. הריטב"א חולק וסבור שהגדרת מהב"ע היא שהמצוה היא זו שגורמת לביצוע העבירה, ובלעדי המצוה אף העבירה לא היתה נעשית. כדוגמא לכך יש להביא קרבן גזול: כמקרה זה מצות הקדשת הקורבן מסיימת את מעשה הגזילה (משום שקונה את הגזילה ע"י יאוש ושינוי רשות), ולכן הקדשה זו מצוה הבאה בעבירה היא, והקרבן פסול. כיוצא בזה בלולב גזול: ע"י יעוד הלולב למצוותו מסתיים קנין הגזלה, ומכיון שע"י המצוה עובר עבירה. נפסל הלולב מקיום המצוה. ומכאן שלדעת הריטב"א הפסול הוא במעשה המצוה עצמו.

יתכן שלפי הריטב"א מטרת פסילת המצוה היא מניעת עשיית העבירה.

ב. באילו מצוות נאמר פסול מהב"ע?

הריטב"א טוען שפסול מצוה הבאה בעבירה נאמר רק במצוות שעיקרן ריצוי ופיוס לפני המקום (ריטב"א, סוכה ט.) ומדבריו עולה משמעות נוספת של פסול מצוה הבאה בעבירה - הריצוי לפני ה' לא ייעשה ע"י עבירות, וכניסוח הירושלמי: "שלא יהא נעשה סנגורו קטגורו" (סוכה פ"ג ה"א).

רוב הראשונים חולקים וסוברים כי דין מהב"ע שייך בכל המצוות ומביאים ראיה מירושלמי בשבת (פי"ג), שם מופיע דין מהב"ע גם לגבי מצות מצה.

העבירה המרכזית שמופיעה בענין מהב"ע היא גזל. למרות שהראשונים קובעים כי דין מהב"ע שייך בכל העבירות נראה שבגזל ישנה חומרה מיוחדת הואיל וחפץ המצוה מושג בצורה אסורה.

ג. מה נאסר במצוה הבאה בעבירה?

ניתן לומר שפעולת העבירה אסורה, אך החפץ עצמו לא נפסל למצוה: וניתן לומר שהחפץ עצמו נאסר  ונפסל למצוה. נפקא- מינה לגבי אדם שלישי שקונה לולב מגזלן: אם החפץ עצמו נאסר- הרי אין לצאת בלולב זה ידי חובה. אם רק פעולת העבירה אסורה, כאן אינו עושה פעולת עבירה ולכן יוצא ידי חובה. רש"י (ל: ד"ה בידן) מתיר לאחרים ליטול לולב גזול, ומדבריו עולה שהפעולה היא האסורה ולא החפץ.