| חדשות |  |
|||||||||||
| בנה ביתך / הרב יעקב מדן | |
|||||||||||
|
||||||||||||
| בלכתך בדרך / משה פינצ'וק | |
בס"ד פרשת בא, שבט
התשמ"ח, גליון 119
גם אם נדחתה האפשרות שהציעה המכילתא, שגר עם תהליך גיורו יקריב קרבן פסח, עדיין ברור גם למסקנה, שקרבן הפסח נתפס כחלק מהגיור. והדברים מסתברים, שכן קרבן פסח הוא המבטא, יותר מכל, את בחירתו של עם ישראל, שבדרך נס הופרד מכל הסובבים אותו: אך גם מעבר לכך. לאורך המקרא כולו מוצאים אנו, כי כל אימת שמוזכר קרבן פסח, כרוך הוא במהפכה דתית בעם ישראל. הווה אומר, קרבן הפסח מסמל גם את "קרבן הגירות" של עם ישראל, עת הוא בא לכרות מחדש ברית עם הקב"ה. כך בימי יהושע, לראשונה אחרי ארבעים שנות ערלות במדבר: כך בימי יאשיהו, עת לפתע, תוך כדי שישראל שקועים בעבודה זרה בכל נפשם ומאודם, מתגלה פתאום ספר התורה ומחולל תמורות חסרות תקדים: וכך בימי עזרא, כששבו בני הגולה לאחר שבעים שנות גלות בבבל: כך גם לעתיד לבוא, עת ייבנה אותו מקדש שראה יחזקאל בחזונו:
גידי ספיר אמנון בזק חדשותלאלון משפחת האלוני: ברכת מזל-טוב לאלון (ו') ולירז אינפלד, להולדת בנם. תזכו לגדלו לתורה, לחופה ולמעשים טובים!אתערותא דלתתא: ברכות גם לצביקה מרק (ז'), שזמן קצר בלבד לאחר נישואי אחיו מיכאל (א'), התארס אף הוא, עם רותי (לבית רוטר). תזכו להקים בית נאמן בישראל! סוף מטו"ק: שלושה ממטק"י שיעור ד' שבו לישיבה, לאחר שסיימו תקופת הדרכה. אל השלושה - גדעון דאר, נועם פרנקל ושלמה שטיין, אמורים להצטרף בקרוב גם יהודה מאיר (שריון) ושלמה שרתוק (חי"ר). לכולכם - ברוכים השבים, ואיחולי קליטה מהירה! בנה ביתך / הרב יעקב מדןא. תפילין:בארבע פרשיות בתורה נזכרה מצוות תפילין. שתים מהן, "קדש" ו-"והיה כי יביאך", נאמרו (שמות יג) עם היציאה ממצרים, "בעצם היום הזה" (שם יב, נא). תוכנן העיקרי הוא - זכירת יציאת מצרים.שתי הפרשיות האחרות שבתפילין, "שמע" ו-"והיה אם שמוע", נאמרו כעבור ארבעים שנה, בערבות מואב, ערב הכניסה לארץ (דברים ו ושם יא). תוכנן הוא - קבלת עול מלכות שמים ועול מצוות, בהקשר ברור של הכניסה לארץ והצורך לקיימן שם (עיין בפסוקים, וכאן נקצר). נסכם איפוא, שתים מפרשיות התפילין עוסקות ביציאת מצרים. השתים האחרות - בתכליתו של עם ה': קבלת עול מלכות שמים, תורה, מצוות וארץ ישראל. ב. מזוזה:"תאומתה" של מצוות תפילין - המזוזה. עימה יחד היא כתובה בפרשיות "שמע" ו-"והיה אם שמע", ושתיהן דומות במהותן ובתוכנן. ועדיין שונה המזוזה מן התפילין. שתי פרשיות בה בלבד. פרשיות התכלית. חסירה היא את שתי הפרשיות הראשונות, פרשיות יציאת מצרים, "קדש" ו-"והיה כי יביאך". מדוע כוללת המזוזה רק את מחציתם האחרונה של התפילין? מדוע אין בה הזכרת יציאת מצרים? נעמוד על נקודה נוספת המיוחדת למזוזה. השם הכתוב עליה מבחוץ, נוטריקון של ש'ומר ד'לתות י'ישראל הוא. וכן פירש רש"י: "מזוזה חובת הדר - לפי שהיא משמרתו" (פסחים ד).שמירת דלתות זו, המיוחדת למזוזה - מה טיבה? ג. פסח:דיני הפסח יש בהם לפתור את שתי הבעיות שהעלינו במזוזה.הווי אומר, הפסח והמזוזה שני חלקים של ענין אחד הם, כשם שארבע פרשיות של תפילין הן ענין אחד. וכשם ששתים מפרשיות התפילין עוסקות ביציאת מצרים ושתים במלכות ה', תורה ומצוות, כך הן שתי מצוות המזוזה. דם הפסח המרוח על המזוזה - אות על מזוזת הבית: "ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם לנגוף". כל עוד ישראל במצרים, בעת מלחמתו של הקב"ה במצרים, במכת בכורות, מצוות מזוזה היא הדם. משניתנה התורה, מחליף אורן של פרשיות "שמע" ו-"והיה אם שמוע" את הדם שעל הפתח. השמירה אינה רק מכניסת מלאך המוות המשחית במכת בכורות, אלא מכניסת כל טומאה הנוגדת את עול מלכות שמים ועול מצוות אל בתיהם הטהורים של ישראל. ד. ברית מילה:אם הגדרנו את מצוות מזוזה כ"תאומתה" של מצוות תפילין, הרי תאומו של דם הפסח הוא דם המילה.ולא הרי הקשר בין מזוזה לפסח כהרי הקשר בין מילה לפסח. הקשר בין מזוזה לפסח הוא בבחינת "ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם לנגוף". בשמירה, שלא יכנס המזיק, חלילה, אל תוך בית ישראל. הקשר בין מילה לפסח הוא בבחינת "ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר", או - "לא תוציא מן הבית מן הבשר חוצה". המוציא את בשר הפסח מן הבית החתום בדם הפסח על מזוזותיו, פוסלו. היוצא מן הבית החתום בדם בעת אכילת בשר הפסח - טורף נפשו בכפו. אל המשחית הסובב בחוצות מצרים הוא יוצא. כיוצא בו - ברית המילה אף היא אות. אות הבא לחתום את זרע ישראל בקדושת שמו יתברך: "ואת צאצאיו חתם באות ברית קדש". כדם הפסח החותם את פתח הבית היהודי למען לא יצאו ישראל קדושים החוצה אל המשחית, אף דם המילה חותם את פתח הגוף היהודי למען לא יצא זרע ישראל הקדוש החוצה לבטלה. רק בקדושה יצא זרע ישראל. כדרך שיצאו ישראל מן הפתח במצרים ביציאת מצרים. בקדושה ולא אל המשחית. בכך ניכר זרע ישראל הקדוש מזרע מצרים הטמא. שתי בחינות הן איפוא לדם הפסח. שומר מכניסת המשחית, כמזוזה. שומר מיציאה אל המשחית, כברית המילה. ואם תפילין קשורות לגוף ומזוזה קבועה אל הבית, הרי דם מילה חתום בגוף ודם הפסח אל מזוזת הבית. ה. חירות:שני בתים לאדם. האחד - משפחתו ("וכפר בעדו ובעד ביתו" - ויקרא טז; ועוד), ובקרבן הפסח - "שה לבית אבות שה לבית". וביתו השני של האדם - מקום מגוריו ("ואיש כי יקדיש את ביתו קדש לה'" - ויקרא כז), ובקרבן פסח - "ואם ימעט הבית מהיות משה, ולקח הוא ושכנו הקרוב אל ביתו".בשני בתים אלו ניכר בן החורין מן העבד. אין העבד מקים משפחה משלו. אדוניו מזווג לו אשה, ולאו דוקא את בחירת לבבו, ילדיו - אינם שלו, רכוש אדונו הם. ובלשון חז"ל - "עבד - אין לו חייס" (=יחוס משפחה). וכשנישואיו עם זוגתו השפחה אינם הקמת בית של ממש, לא ייפלא שקבעו חז"ל: ומצד שני, אין לעבד מקום מגורים משלו. "וקראתם דרור בארץ לכל יושביה" (ויקרא כה, י). והחרות - הזכיה בשני הבתים. את קרבן הפסח אוכל היהודי עם בית אבותיו, משפחתו, ועם שכנו, במקום מגוריו. ודם הפסח - לאות על הבתים. סימן הוא לישראל שיצאו לחרות, שזכו בבית לשני חלקיו. ולדורות - מצות מזוזה השומרת על טהרת בית מגוריו, לבל יבוא המשחית פנימה. ומצות מילה השומרת על טהרת זרעו ומשפחתו, לבל יצא זרעו אל המשחית החוצה. ו. בני אברהם:ביום הפסח (עיין רש"י במקום), נזדמנו לו לאברהם שלושה אורחים ובישרו לו על הולדת יצחק. אז נתבררה דרכו של אבי האומה. פתח ביתו, החתום בפני המשחית - פתוח לרווחה לאורחים מן המדבר. פתח גופו, החתום מיציאת זרע טמא בברית המילה שנכרתה עימו, פתוח יהא להולדת הזרע הטהור - יצחק בנו.מני אז, דלתם של בניו, הנעולה בדם הפסח מפני המשחית שלא ייכנס, נפתחת לרווחה לפני האורח, הנצרך, הרעב. פתחו התחתון של גופם, נעול בדם המילה בפני הזרע, שלא יצא אל המשחית, אך פתח גופם העליון - הפה, פתוח לספר לזרעם הטהור, לבנם החכם, השואל את הקושיות, את סיפור יציאת מצרים. בשני בתיו של האדם, במקום מגוריו ובמשפחתו פותחים אנו את ההגדה של פסח. בלכתך בדרך / משה פינצ'וקבגמ' במנחות (לו:) מובא שיש איסור היסח הדעת בתפילין:"ומה ציץ, שאין בו אלא אזכרה אחת, אמרה תורה: 'והיה על מצחו תמיד' - שלא תסיח דעתו ממנו; תפילין, שיש בהן אזכרות הרבה, על אחת כמה וכמה!". הקשה רבנו שמחה: אם כן, איך אפשר להתפלל ולקרוא ק"ש כשהוא לבוש תפילין, הרי גם הם דורשים כוונה? ותירץ: העוסק במצוה פטור מן המצוה.תירוץ זה מוקשה מהגמ' בברכות יד: - "א"ר יוחנן, הרוצה שיקבל עליו עול מלכות שמים שלמה, יפנה ויטול ידיו ויניח תפילין ויקרא ק"ש ויתפלל וזו היא מלכות שמים שלימה"; ולפי ר' שמחה - אדרבה, תפילין לא מסייעים, אלא מפריעים לקבלה שלמה?! קושית ר' שמחה מבוססת על ההנחה שאיסור היסח הדעת בתפילין משמעו שצריך כוונה ספציפית לתפילין, ואז כוונה זו מתנגשת, בודאי, עם כוונה בק"ש ותפילה. ברם, ניתן להעלות הבנות שונות באיסור היסח הדעת בתפילין, כך שלא יתנגשו עם כוונה בק"ש ותפילה: 1) ברכות ל: - "אביי הוה יתיב קמיה דרבה, חזייה דהוה קא בדח טובא, אמר: 'וגילו ברעדה' כתיב! אמר ליה: אנא תפילין מנחנא". ופירש האו"ז: "פי' ומדכרנא יראה, הלכך מותר לי לשמוח שהרי יראת אלקים על ראשי". 2) סוכה כו: - "ת"ר: הנכנס לישן ביום, רצה חולץ (תפיליו), רצה מניח" - כלומר, מותר להיות לבוש בתפילין כשישן, ואין כאן איסור היסח הדעת (כשישן שוכח הבלי העולם ואין כאן קלות ראש). בגמרות הנ"ל עולים שני כיוונים אחרים בהבנת איסור היסח הדעת. נסה להגדירם.
|
