| סיבת גלות מצרים - חלק ב' / ניר וינברג |
 |
| שינויי הצנזורה / אמוץ כהן |
|
ע"ה פרשת שמיני, ניסן התשנ"ג, גיליון מס' 385
"ויקריבו לפני ה' אש זרה אשר לא צוה אותם"
הגמרא בעירובין סג.: "תניא ר"א אומר, לא מתו בני אהרן עד שהורו הלכה בפני משה רבן, מאי דרוש? - ונתנובני אהרן הכהן אש על המזבח - אמר: אע"פ שהאש יורדת מן השמים, מצוה להביא מן ההדיוט".
המדרש (מדרש רבא, שמיני י"ג): "וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר להם..." - אמר להם (משה) אם שחטתם
למה לא אכלתם? שאם לא הייתם עתידין לאכל למה שחטתם? מיד- "ויקציף על אלעזר ועל איתמר" וכיון
שכעס, נתעלמה ממנו הלכה שאונן אסור לאכל בקדשים. "וישמע משה וייטב בעיניו" - הוציא כרוז לכל המחנה
ואמר: אני טעיתי את ההלכה... אלעזר ידע את ההלכה ושתק, איתמר ידע את ההלכה ושתק - זכו ונתיחד
הדיבור עליהם ועל אביהם ועל אחי אביהם בחייהם. הה"ד: "'וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר להם'...'לאמר
להם' - לפנים, לאלעזר ואתמר".
אותו האיסור שהגמרא בעירובין זוקפת לחובתם של נדב ואביהו מביא המדרש לזכותם של אלעזר ואיתמר
שבשכר שלא הורו הלכה בפני רבם נתיחד עם הדיבור בחייהם.
שחר ובני
סיבת גלות מצרים - חלק ב' / ניר וינברג
עד ימיו של אברהם אבינו חטאה האנושות בשלשה חטאים כבדים אשר גרמו להרחקת השראת השכינה מעל
זרע האדם:
הראשון הוא חטאו של אדם הראשון בגן עדן, שבציווי הקב"ה לאדם נאמר: "כי ביום אכלך ממנו מות תמות"
(בראשית ב', יז) נמצא שבמאכל האדם מעץ הדעת גרם לשפיכות דמים של עצמו ושל כל העולם - שברגע זה
החל המוות בעולם. אכן לאחר הגרוש מגן עדן "ויהי בהיותם בשדה ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו" לא רק
שהאדם נמצא בתהליך גסיסה איטי עד למותו בעקבות החטא אלא גם בני אדם המלאים כעס ורגשות קנאה
מסוגלים ליטול חיים אף מאחיהם.
השני הוא חטא דור המבול שעליו נאמר: "וירא א-לקים את הארץ והנה נשחתה כי השחית כל בשר את דרכו על
הארץ" (בראשית ו', יב), וברש"י בשם חז"ל: "אפילו בהמה ועוף נזקקין לשאינן מינן (סנהדרין ק"ח, ע"א) וכן
בגמרא סנהדרין (נ"ז, ע"א) ותשחת הארץ לפני הא-לקים ותנא דברי ר' ישמעאל בכל מקום שנאמר השחתה
אינו אלא דבר ערוה". גילוי עריות היה גם בין בני אדם וגם בין בעלי החיים שהשחיתו דרכם - כידוע גילוי
העריות הוא אולי המאפיין הברור ביותר של תאוה שלא על מנת ללדת ילדים, כאשר בעלי החיים שנזקקו
לשאינן מינן ודאי לא יכלו לפרות ולרבות, ואילו מבני אדם הבאים חלילה על בני איסורי עריות נולדים ילדים
פגומים.
החטא השלישי הוא בדור הפלגה - "ויאמרו הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים ונעשה לנו שם" (בראשית
י"א), בסנהדרין (ק"ז, ע"א) במשנה נאמר: "דור הפלגה אין להם חלק לעולם הבא". ובגמרא (ק"ט, ע"א): "תניא
ר' נתן: כולם לשם עבודת כוכבים נתכוונו, כתיב 'הבה נעשה לנו שם' וכתיב התם: 'ושם אלהים אחרים לא
תזכירו', מה להלן עבודת כוכבים אף כאן עבודת כוכבים וכן בספורנו (בראשית יא, ד) "נעשה שם, עבודה זרה
שתהיה במגדל ויצא בכל המין האנושי שם גובה וגודל עירה, באופן שתחשב אלהי האלהים אצל כל בני האדם
ואליה ידרשו כולם".
שלשת חטאים אלה החמורים ביותר שעליהם נמנו וגמרו בבית עליית בית נתזה בלוד "כל עבירות שבתורה אם
אומרים לאדם עבור ואל תהרוג, יעבור ואל יהרג חוץ מעבודת כוכבים וגילוי עריות ושפיכות דמים" (סנהדרין
עב). הם החטאים שגרמו לסילוק השכינה למעלה ברקיע השביעי ובמקום לתקן חטאו של אדם הראשון נמצאו
חוזרים ומקלקלים ומוסיפים חטא על פשע.
כל זאת עד שהגיע אברהם אבינו שממנו עתיד לצאת עם חדש העתיד לתקן עולם במלכות ש-די ולגרום לכל בני
בשר לקרוא בשם ה'. אך לשם כך צריך אותו עם לעמוד ב"כור היתוך" של עם אחר ה"נגוע" בשלושת העבירות
החמורות האלה, לא להכנע לו ולצאת ממנו ביד רמה וב"רכוש גדול"...
ואכן מצרים היתה נגועה מאד בעבירות חמורות אלה. שפיכות דמים: "ויצו פרעה לכל עמו לאמר כל הבן הילוד
היארה תשלכהו" (שמות א', כ"ב) אף על ילדי מצרים לא חס "'ויצו פרעה לכל עמו' - א"ר יוסי בר' חנינא אף על
עמו גזר" (סוטה יב, ע"א).
גילוי עריות: בפתיחה לפרשת עריות (ויקרא י"ח): "כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו..." ובתאור
הנביא: "...אמר בשר חמורים בשרם וזרמת סוסים זרמתם" (יחזקאל כ"ג, ע"ש).
עבודה זרה: אין צורך להרבות בראיות בענין, רק נאמר שהקב"ה לפני מכת בכורות מבטיח "ובכל אלהי מצרים
אעשה שפטים, אני ה'" (שמות י"ב, יב), ובנביא: "הנני עליך פרעה מלך מצרים התנים הגדול הרבץ בתוך יאריו
אשר אמר לי יאורי ואני עשיתיני..." (יחזקאל כט), כאשר פרעה ראה עצמו אליל.
זרע אברהם שנבחר למשימה של השראת השכינה המחודשת צריך לתקן את הקלקול הזה ולברר ברור אחר
ברור את החטאים הללו. וכנגד אדם הראשון שגרם לשפיכות דמים בעולם - ניסו המצרים להכניס גם בישראל
מדה זו. כאשר משה יוצא בפעם הראשונה ורואה שאיש מצרי מכה איש עברי, וביום השני יוצא ורואה שני
אנשים עברים ניצים - ללא ספק היתה קרובה הדרך להגיע גם לרציחה ושפיכות דמים כמצרים. אך משה לא
מוותר: "ויאמר לרשע למה תכה רעך", לעומת המצרי, אותו ממית ומטמין בחול ללא נסיון תיקון.
וכנגד דור המבול - שעסק בגילוי עריות ולא בישוב הארץ, נגזרה על עם ישראל הגזרה שכל הבן הילוד יושלך
ליאור כאותו דור שכוסה במבול. אך עם ישראל אינו מוותר: "וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי ותהר האשה
ותלד בן... ותקח לו תבת גומא ותחמרה בחמר ובזפת ותשם בה את הילד" (שמות ב,). כמו נח בתיבה אשר נועד
להמשיך את זרע בני האדם ואת קיום מצות פרייה ורביה שהרי "לא תהו בראה, לשבת יצרה" (עיין חגיגה ב:
"לא נברא העולם אלא לפרייה ורבייה"). כן גם משה בתיבה - מתוך מסירות נפש מסתכן העם, אינו מוכן לוותר
ובונה תיבת הצלה שממנה יוצא מנהיג ישראל.
וכנגד דור הפלגה - שחטאו בע"ז, אנו מוצאים את גזרת פרעה: "הבה נתחכמה לו פן ירבה..." מול הפסוקים
המתארים את כוונותיהם של דור הפלגה: "הבה נלבנה לבנים... הבה נבנה לנו עיר וראשו בשמים ונעשה לנו
שם פן נפוץ על פני כל הארץ". בנוסף לכך הלבנים מופיעים גם בדור הפלגה וגם במצרים: "בעבודה קשה בחמר
ובלבנים..." וכן בדור הפלגה בנו עיר ומגדל ובמצרים בנו ערים לפרעה. ומשמעות הענין, שבדור הפלגה בנו להם
עיר ומגדל לע"ז נגד הקב"ה, ובני ישראל במצרים נצטוו לבנות ערים לפרעה - שהוא האליל המצרי. אך בני
ישראל שועבדו בגוף ולא נכנעו ברוח "וכאשר יענו אתו כן ירבה וכן יפרץ..." כך עם ישראל, שם בגלות מצרים
נזדככו ונתלבנו כצירוף הזהב מן הסיגים ביוצאו מן האדמה. וכנגד חטאי האנושות, עמדו בגזירות פרעה, ותקנו
ובררו חטאים אלה. עלו מעלה מעלה, התעלו לדור דעה (חזרה לעולם קודם של אדם הראשון), זכו לקבל תורה
פנים בפנים ולשמוע קולו של הקב"ה בהר-סיני.
שינויי הצנזורה / אמוץ כהן
הצנזורה נהגה לשנות כל גוי לעכו"ם ע"מ שלא ידובר על הגוים שביניהם ישבו, אלא על עובדי הכוכבים בעבר.ולעיתים יצאו מכך שיבושים. לדוגמא: במסכת ע"ז דף ב. תוד"ה "אסור" כותב התוס' (דפוס וינציא ר"פ): "לכך
נראה טעם ההיתר משום דגויים שבינינו קים לן בגוייהו דלא פלחו ע"ז". הצנזור שינה גוים לעכו"ם וע"ז
לעבודת כוכבים וכך נוצר הצירוף המוזר "לכך נראה טעם ההיתר משום דעכו"ם שבנינו קים לן בגוייהו דלא
פלחו לעבודת כוכבים", ושכחה הצנזורה שעכו"ם ראנו תיבות לעובדי כוכבים ומזלות. אך יש מקומות שלא
הסתפקה הצנזורה בעכו"ם.
במכילתא בשלח פרשה א' (דפוס קושטא רע"ה) מופיע: "ויקח שש מאות רכב בחור. משל מי היו בהמות שהיו
לעניין המרכבות? אם תאמר משל מצרים היו, והלא כבר נאמר 'וימת כל מקנה מצרים'. ואם תאמר משל פרעה
היו, והלא כבר נאמר 'הנה יד ה' הויה במקנך אשר בשדה'. ואם תאמר משל ישראל היו, והלא כבר נאמר 'וגם
מקננו ילך עמנו לא תשאר פרסה'. אלא של מי היו? של הירא את דבר ה'. נמצינו למדין שהמקנה שהניס הירא
את דבר ה' היו תקלה לישראל. מכאן היה ר' שמעון אומר: טוב שבגוים - הרוג, טוב שבנחשים - רצץ את מוחו".
(לפני התוס' במסכת ע"ז דף כו: ד"ה 'ולא מורידין' לא עמדה הגירסא במסכת סופרים "בשעת מלחמה").
ובירושלמי מסכת קידושין פ"ב ה"א (ע"פ כת"י ליידן):
"תני ר' שמעון בן יוחי: הכשר שבגוים הרוג, הטוב שבנחשים רצץ את מוחו". כשבצד מופיעה הערה "בשעת
מלחמה הרוג - הכי איתא במסכת סופרים" (וכך גם היתה הגירסא בירושלמי לפני התוס' בע"ז כנראה)
המימרא גם צוטטה בתוס' בע"ז דף כו: ד"ה "ולא מורידין" (דפוס וינציה ר"פ): "ואם תאמר, הא אמרינן במסכת
סופרים 'כשר שבגויים הרוג'? וזיל דבירושלמי דקידושין מפרש דהיינו בשעת מלחמה, ומביא ראיה מ'ויקח שש
מאות רכב בחור', ומהיכן היו? מהירא את דבר ה'. ואעפ"י שסתם גוים עובדי עבודה זרה הם ועוברין על שבע
מצות, מ"מ אין מורידין אותם, דרביניהו בקרא להיתרא 'והיו (צ"ל יהיו) לך למס ועם דור'".
הצנזורה לא טיפלה טיפול אחיד בכל המקומות.
במכילתא עם פירוש מרכבת המישנה (לעמברג תרנ"ה) הושמט כל החלק העיקרי: "מכאן היה ר' שמעון אומר:
טוב שבגויים הרוג טוב שבנחשים רצץ את מוחו".
ובאופן דומה נהגו גם בירושלמי דפוס וילנא (ראם), שם מופיע: "תני רבי שמעון בן יוחי: הטוב שבנחשים רצץ
את מוחו", אך יש מקומות שבהם רק שינו את המילה גוים. במסכת סופרים דפוס וילנא (ראם) מופיע "תני ר'
שמעון בן יוחי: הטוב שבעובדי כוכבים בשעת מלחמה הרוג, הטוב שבנחשים רצץ את מוחו". זהו השינוי הרגיל
שבצנזורה ובמסכת סופרים, ומכיוון שהנוסח כבר כולל את "בשעת מלחמה" הסתפקה הצנזורה בו. במכילתא
שהודפסה ביחד עם המלב"ים שונתה המימרא ל"מכאן היה ר' שמעון אומר: הטוב שבמצרים הרוג, הטוב
שבנחשים רצץ את מוחו". שינוי זה מסתדר יפה מאד עם דרשת המכילתא המביאה ראיה מחיל פרעה, וגם הינו
קיצוני מספיק להרחיק חשש שמדובר בגוים שבינינו.
בתוספות ממסכת ע"ז בדפוס וילנא שונה הנוסח ל"כשר שבכנענים הרוג". למרות שהתוס' מעמידים את
המימרא בשעת מלחמה, לא יכלה הצנזורה לשנות לעכו"ם כי בהמשך התוס' נאמר "אע"פ שסתם כנענים עובדי
כוכבים ומזלות הם", והביטוי "סתם עכו"ם עובדי כוכבים ומזילות הם" לא נשמע טוב (וכנראה ששכחה
הצנזורה את אשר עשתה בתוס' בדף ב.), אלא שהעמדת הפסוק 'והיו לך למס ועבדוך" בכנענים בעייתית.
ברמב"ם (פ"ו ה"א מהל' מלכים) אמנם מפורש שזה על כל אדם בעולם וגם משבע אומות. אך דעת רש"י עה"ת
(דברים, כ', י) אינה כן, ופס' זה מדבר רק במלחמת הרשות (ואז גם אם מוצאים מז' עממין מותר להחיות)
והמנחת חינוך (מצוה תקכ"ז) סובר שכן נראה דעת התוס' בגיטין מו. ד"ה כיוון. וכיוון שכך, נראה שבעלי
התוספות לא היו מסכימים עם הגהת הצנזורה, ולא היו מעמידים את הפסוק בכנענים. (וזאת פרט לבעיתיות
סתם בקביעה שגוי שעובד ע"ז רבינהו בקרא להיתרא, עליה עמד כבר הע"א על אתר).
