אמונה, ענווה ודבקות / אביעד כהנא
קראתי את מאמריהם של חיימי, אודי והרב שרלו, וכיון שהתלבטתי אם להגיב התמהמהתי עד הלום.לאחר קריאת מאמרו של חיימי התעצבתי מאד אל לבי. תמהתי כיצד יתכן שאדם כל שהוא (ובפרט אדם חכם),
חושב שניתן להעביר מסר עמוק ואמיתי לציבור, ואפילו לאדם פרטי, ללא מושרשות עמוקה באהבת ה'
ויראתו?
כיצד יתכן שישיבה, שהתפילה בה אינה מתפקדת כמפגש עם הקב"ה ורבים המתפללים מן השפה ולחוץ,
מסוגלת להאיר באור גדול, המחייה רוח שפלים והנותן תשובות למצוקות הדור? הלא לתוכה פנימה צריכה
היא להאיר, לתוך כל אחד ואחד!
רק מתוך חיזוק הקשר הפגום לקב"ה ניתן, ואף זה בקושי רב, להאיר את העולם באור ה' המחיה והמענג.
המגיבים לחיימי התייחסו למבנה שבנה והתווכחו עמו. אני חולק על יכולתו של כל אחד מאיתנו לבנות מבנה
רציני ללא מושרשות (עמוקה) בעבודת ה': אמונה, ענווה ודבקות.
