לפשוטו של מקרא / צבי אבנרי

בפרשה המופלאה המספרת על לידת משה ומשייתו מהמים, מופיעות מספר דמויות. לשאלה בדבר זהותם נשיב
מייד ובלי היסוס: הלוא משה הוא משה, אביו הוא עמרם, אמו היא יוכבד, ואחיו הם אהרן ומרים, וכמובן
שלא שכחנו את בתיה בת פרעה ונערותיה. אך האם שאלה זו באמת כה רטורית? האם אנו בטוחים שאלו הן
הנפשות הפועלות בפרשה? בחינה מדוקדקת של פרשת לידת משה ומשייתו מהמים (ב', א)[1] מגלה פרשה
שונה מן הפרשה המוכרת לנו:
הנה במהלך כל הפרשה, משה מכונה "הילד", ואילו שמו הפרטי 'משה' מתגלה רק בסוף. אביו ואמו של 'הילד'
אינם מופיעים כלל בשמם הפרטי, ומכונים בביטויים כללים - "איש מבית לוי", "בת לוי". אחות 'הילד' מוזכרת
רק ביחס הקרבה המשפחתי - אחותו. בת פרעה גם היא אינה מוזכרת בשמה הפרטי אלא מיוחסת לאביה. ועל
קיומו של אח נוסף לא ניתן כלל ללמוד מהפרשה[2].
מה קרה פה? מי האנשים הללו?
מכיוון שזהו המפגש הראשון שלנו עם הדמויות הללו, אנו תמהים - האם נפגשנו עמם כבר בעבר? ננסה לבחון
את השמות ש'מצלצלים' לנו באופן מוכר, למשל הביטויים "בת לוי" "ואיש לבית לוי": כיהודים טובים
שהקשיבו קשב רב לקריאת פרשת השבוע בבית הכנסת, זוכרים אנו בוודאי שבפרשת "ויגש" מופיעים שמות
שבעים בנ"י שירדו למצרים, ובתוכם ילדי לוי, והנה כשאנו בוחנים את שמות בני לוי אין אנו מוצאים כל
אזכור לדבר הולדת בת ללוי. אמנם ברשימה זו מצויינים שלושת בני לוי, ויתכן שאחד מהם הוא אבי "הילד"
גיבור ספורנו, אך אם נחזיק בדעה זו נאלץ להסביר מדוע לא כונה האב הנ"ל "בן לוי" אלא דווקא "איש מבית
לוי"?
מאמצינו בכיוון זה לא נשאו כל פרי, ומכיוון שלא יכלנו להתאפק הצצנו בפרשנים על אתר, והנה אנו מבחינים
שלרש"י ברורה התעלומה לחלוטין.
רש"י מכיר את אם הילד ואף יודע לומר לנו את גילה המדויק, אך בשל העובדה שפרטי הסיפור כה נהירים לו,
לא עולה בדעתו לציין עבורנו הקוראים את שמות האב והאם של הרך הנולד. הצצה נוספת בגדול הפשטנים,
הרשב"ם, חושפת בפנינו את הפרטים החסויים, ה"איש מבית לוי" - הוא עמרם, ואילו "בת לוי" - היא יוכבד.
אך בוקעת ועולה השמימה, שאלתנו: מניין רש"י ורשב"ם יודעים, שאלו הם אביו ואמו של "הילד"???
נחזק שאלה זו בתמיהה נוספת ממקום אחר: בהמשך הפרשה כשמשה מסרב ליטול את תפקיד מושיע ישראל
בטענת כבדות לשון, מגיב ה' בחרי-אף וממנה למשה דובר מסייע: "...הלא אהרן אחיך הלוי ידעתי כי דבר
ידבר...". ונשאלת השאלה מי הוא זה ואי זה הוא? מניין צץ לנו האח הנ"ל פתאום? הרי עד עתה לא ידענו שאח
זה קיים - זהו האזכור הראשון במקרא לדמותו.
ידוע ומפורסם שדברי תורה עניים במקום אחד אך עשירים במקום אחר, לכן נקפוץ לפרשת "וארא" (ו', טז-כ)
ונעיין במגילת היוחסין של משה רבינו, שם נמצא את בני משפחתו: הוריו - עמרם ויוכבד[3], ואחיו - אהרן.
לרגע נדמה שכל בעיותינו נפתרו באחת, אך דווקא כעת כאשר כמעט כל השחקנים נגלו לעינינו, נותרה ועומדת
בעיה "פשטית" אחת: ברשימות המשפחה שבפרשת "וארא" כלל לא מוזכרת לידת בת ליוכבד ועמרם. לאן, אם
כן, נעלמה אחות משה, שכולנו זוכרים מפרק ב'? ומה שמה?
קפיצה אולימפית נוספת לפרק ט"ו (פס' כ') מביאה אותנו לפעם הראשונה במקרא, שאחות משה מופיעה בשמה
הפרטי: "ותקח מרים הנביאה אחות אהרן..." והנה סוף כל סוף גילינו שמרים הוא שמה הפרטי של אחות
אהרן[4], אחי משה.
עתה כשכבר התוודענו לכל גיבורינו, הגיע הזמן לחשוף בפניכם את העובדה שלספורנו הנ"ל נכתב פרולוג
מאלף, שקריאתו המוקדמת היתה חוסכת כאבי ראש רבים, פרולוג זה מופיע בספר במדבר:

"ושם אשת עמרם יוכבד בת לוי אשר ילדה אותה ללוי במצרים[5] ותלד לעמרם את אהרן ואת משה ואת מרים
אחותם". (כ"ו, נט)

והנה כבקרת רועה עדרו מוצגת בפנינו משפחתו של משה, כל דמות בשמה הפרטי, לא נפקד מהם איש[6].
מדוע באמת לא כתבה התורה את הפסקה הזאת כבר בסיפור לידת משה שבספר שמות?
לעניות דעתי, התורה בחרה להציג את פרשת לידת משה באופן כה כללי ונטול פרטים אישים, על מנת שתיווצר
בנו הקוראים האווירה והתחושה, שסיפור זה אינו יחודי מצד עצמו: "האיש מבית לוי" - הינו אב טיפוס לאבות
רבים בתקופה, "האחות" - מייצגת גם היא דמויות רבות, שמסרו נפשם לשם ביטול גזרת פרעה, ובוודאי
ש"הילד" - היה ילד אחד מיני רבים שנולדו חרף הגזרה, ושאותם ניסו להציל. ע"פ הבנה זו, סיפורנו מהווה
המשך ישיר ועקבי לשני תיאורים שקדמו לו: האחד - הפרת צו פרעה ע"י המיילדות, והשני - נס הילודה
המוגברת בקרב הנשים העבריות.
אולם ברור לכל שסוף המעשה, כלומר תיאור משייתו של משה על ידי בת פרעה, הינו המשך יחודי ואינו מהווה
חלק מהמערך הכללי של תיאורי הלידה וההצלה. ואכן, עם נתינת השם "משה" ע"י בת פרעה, התורה ממשיכה
לקרוא לילד בשמו - "משה", ומתמקדת במהלך חייו הפרטיים. הסבר זה מבאר מדוע אין רלוונטיות להזכרת
מגילת היוחסין של משה, בסיפורנו (שהרי זהו רק סיפור אחד מיני רבים), ואנו מבינים גם מדוע היא מוקמה
דווקא בפרשת "וארא" (מקום שבמבט ראשון נראה לנו מרוחק ומנותק) שכן רק כעת אחר מינויו של משה
למנהיג על ישראל, שאלת יחוסו מקבלת משמעות והופכת ל"עניין הציבור".
אמנם הסבר זה לא פתר את כלל התופעות שנגלו לעינינו, (למשל מדוע מרים[7] אינה מוזכרת בפרשת "וארא",
ומהיכן שאב המדרש את שמה של בת פרעה שאינו מצוין כלל במקרא) ואני בהחלט מודע לכך שניתן לתת
הסברים אחרים לכלל התופעות הנ"ל, אך אודה ולא אבוש שלא זאת היתה מטרתי. המטרה העיקרית שעמדה
לנגד עיני במאמר זה, והסיבה שייגעתי אתכם בדקדקנות 'יקית' בחישוב הכתוב והמושמט בפסוקים, היתה
הרצון להמחיש בפניכם הקוראים את החשיבות הרבה שבבחינת התורה ע"פ הכתוב בה, ולא ע"פ הכתוב בנו
.לולי השתחררנו מההנחה שטענה, כי אנו מכירים את כל פרטי הסיפור, לא היינו טורחים כלל לבחון את
הכתוב, ודבר מכל הנ"ל לא היה נגלה לעינינו.
גדול כוחה של גירסתא דינקותא שמושרשת ומוטבעת היא באדם. ואף חז"ל בדבריהם ממשילים את הלימוד
בגיל צעיר לכתיבה על דף חלק - כתיבה ניכרת המותירה רושם ואינה מואפלת ע"י הסובב אותה.
אולם יש וגירסתא דינקותא הופכת לחרב פיפיות ביד בעליה. בינות לסיפורים המקראיים שינקנו בגן, שזורים
וארוגים מדרשי חז"ל רבים, כולם משובבי לב ומאירי עיניים. הבעיה מתחילה כאשר מדרשים אלו, הופכים
בעינינו לאקסיומות מקראיות. גירסתא דינקותא כזו, שאינה יוצרת הבחנה ברורה בין הפשט המקראי למדרש
החז"לי, מפספסת דקויות לשוניות ורעיוניות בסיפור המקראי, מקהה את המדרש, ואף גורמת לקשיים בהבנת
פרשני המקרא, שעמדו על ההבחנה בין התוכן הכתוב, הרמוז, והמושמט במקרא. לשלל החסרונות הנ"ל ניתן
להוסיף את המעילה שמועל הקורא בהבנת המקרא ככתבו, שהיא החמורה מבין החסרונות שמנינו. לענ"ד רק
אם נקפיד על הבחנה ברורה בין המקרא למדרש, ונבצע בגירסתא דינקותא שלנו מהלך של סינון ובירור, נוכל
לחשוף את היפה והעמוק שבכתוב, ובד בבד תתגבר הערכתנו לעינם החדה כתער של חז"ל[8].

---

[1] ^{הפניות סתמיות במאמר זה מתייחסות לספר שמות.}
[2] ^{מהפרשה עצמה כפי שהיא נגלית לעינינו, ניתן אף בתחלה להניח ש"הילד", הוא בנם הבכור והיחידי של
"האיש הלוי" ואשתו. רק לאחר זמן מה אנו מגלים של"ילד" יש אחות שקדמה לו.}
[3] ^{גם כאן צצות בעיות בזהוי האם, וזאת מכיוון שיוכבד מוזכרת כאן כדודתו של עמרם, ומה כתוב לא ניתן
לדעת דודתו מאיזה צד, שהרי בהחלט יתכן שהיא דודתו מצד אמו. והנה נחלצים הפרשנים בעקבות התרגום
ומפרשים "אחות אבוהי", מדוע התעקשו על כך שתהיה אחות האב בדווקא? והנה לנו הקוראים התשובה
ברורה: יוכבד חייבת להיות אחות אביו של עמרם, שהרי בפרק ב' פס' א' מצוין לנו שהיא בתו של לוי, מעמד זה
הופך אותה בהכרח לדודתו מצד אביו של עמרם, שרק כעת נודע לנו שהינו נכדו של לוי מה שגם מבאר
לראשונה את הביטוי "איש מבית לוי".}
[4] ^{מדוע אפילו כאן, מרים אינה מיוחסת ישירות למשה מצריך עיון ואכמ"ל.}
[5] ^{מפרשים רבים השתמשו בהיגד זה להנהרת ההפרש שמצוי בפרשת "ויגש" בין השמות של בני לאה
המוזכרים, לסך הכולל שמופיע שם בסיכום. ע"פ הסבר זה אנו מקבלים גם תשובה לאחת השאלות בראש
המאמר מדוע יוכבד אינה מוזכרת בין שמות ילדי לוי שם.}
[6] ^{יתכן והמפרשים שאבו את המידע מצרוף הפסוקים כפי שעשינו אנו בתחילה, ויתכן שהמפרשים הקלו על
עצמם את העבודה וצברו מידע מסווג זה ישירות מספר במדבר.}
[7] ^{ניתן להציע שהתורה מציינת את הסובבים הלא הכרחיים בשמם הפרטי, רק לאחר שהם מלאו תפקיד מצד
עצמם. למשל: על אהרן למדנו רק אחרי שה' מינה אותו כעוזרו של משה, ועל מרים למדנו רק אחרי שהיא
התנבאה על הים עם הנשים.}
[8] ^{יש לציין שישנם גם מדרשים ומפרשים רבים שאינם מתיימרים למלא "חוסר" זה, ולבצע עבורנו שינוע של
נתונים מקראים. דוגמא מוצלחת למדרש כזה מהווה המדרש שדורש את שמה של בת פרעה ל"בתיה", אולם
ניתן בהחלט להבחין בכמות לא מבוטלת של מדרשים ופרשנויות מקראיות אחרות שכן עוזרים לנו הקוראים
להשלים את התמונה.}