בדרך לבית החייל / אשר גולני
שדה ירוק רחב פרוש ממול. צומח בו רק דשא, כנראה. אולי גם כמה עמודי חשמל, ובעצם מנחת מסוקים אחדושרוול רוח כתום.
פתאום אוטובוס. אני שואל מבולבל: "תחנה מרכזית?" והנהג, שכבר לקח אותי ב'הלוך', מחייך: "מה אתה
דואג? - אני לקחתי - אני אחזיר! איפה אתה משרת, חייל? ... " וגם לו יש בן שהתחיל אתמול מילואים, שיהיה
בריא. - "אל תמהר לשום מקום! אל תרדוף אחרי הזמן. גם מוחמד עלי לא הצליח לנצח את השעון. אל תלחם
בו, חבל לך. הנה (הוא מראה על השעון השחוק שלו) - אתה רואה שאי אפשר!!".
ועד שאני יורד, ליד בית החייל - סיפור ("אתה דתי, נכון? אז אתה מוכרח לשמוע"): "שאול-מלך, מכיר? פעם
מלכים רוצים נשים שלהם לא יוצאות מהבית. מה עושים? - עושים צורף בתוך הארמון! (מאיזה אנציקלופדיה
זה לקוח?)
אז שאול-מלך. מלחמה. פלישתים (אין ספציפיות היסטורית). הרבה פלשתים, קצת עברים. שאול-מלך חוזר
לארמון. לחוץ. פוגש צורף.
אומר שאול-מלך: 'שאול-מלך רוצה צורף עושה לו טבעת! -'איזה?' -'טבעת אין כמו בעולם' (חוזר: בעולם).
עכשיו צורף לחוץ. הולך להרים. פוגש שלמה-מלך רועה צאן (אין שום התאמה היסטורית. לא נורא).
אומר שלמה-מלך: 'למה צורף לחוץ? מלחמה?! - שאול-מלך צריך לחוץ, לא צורף!'. אומר צורף: 'צורף לחוץ,
למה? שאול-מלך אומר צורף עושה לו טבעת אין כמו בעולם. לא עושה טבעת? לא אשה בארמון, לא ילדים
בארמון - כולם לזרוק בחוץ, לא פרנסה, לא אוכל'. בוכה. אומר שלמה-מלך: 'לא קשה! עושה טבעת פשוטה
פשוטה בעולם, כותב עליה "וגם זה יעבור", וגם זה יעבור!'.
חוזר צורף. עושה טבעת. שאול-מלך כועס: 'מה זה?' אומר צורף: 'אין כמו בעולם טבעת עם "גם זה יעבור"'.
אומר שאול-מלך: 'בטח זה שלמה-מלך אמר לך'. לוקח טבעת. הולך. נלחם. מנצח. וגם זה עבר...
"אתה מבין, חביבי, הכל עובר! קח גם אתה את הטבעת וגם זה יעבור. בעוד הרבה שנים אולי נפגש, כשתהיה
מסודר, רגוע, משפחה, פרנסה. יהיה טוב. שתהיה לי בריא.
- בית החייל. כל טוב!".
