השבת האחרונה היתה שבת כלל ישיבתית בנושא התורה והחיים. ביום חמישי העביר הרב שיעור, בו התנגד
למושג "יציאה לחיים" לאחר לימוד בישיבה, שהרי התורה מלווה את האדם לכל מקום, נמצאת במודעות,
בתכניות ובחלומות שלו גם כאשר הוא יוצא מבין כותלי הישיבה. הרב הדגיש את החשיבות לחיות חיי תורה,
ולא חיים על פי התורה. קיימים הרבה אנשים המכנים את עצמם דתיים אולם אינן חווים את הדת, ההלכה רק
אומרת להם מה לעשות - תוחמת את המגרש. ביום הם מקיימים את הדינים ובלילות חולמים על דברים
אחרים. תפקידה של התורה, הוסיף הרב, הוא לא רק לתחום את המגרש. התורה היא תורת חיים בגלל ששם
צור מחצבתה, היא איננה רק אוסף דינים כי אם מפעל שלם שעוסק גם ביחס האדם לחברה, לארצו ולעמו.
הרב בני לאו דיבר ביום חמישי בערב על חיי קהילה מול חיי הישיבה. הוא טען שככל שעולם הישיבות גדל,
עולם הקהילה והרחוב הולך ונעלם. הרב יצא נגד הסטיגמה שיש לכאורה על בעלי בתים, ודיבר על הצורך
לשלב בין שני העולמות. הוא גם יצא נגד השאיפה של כל בחור ישיבה להיות 'לפחות' ראש ישיבה, שאיפה
שלבסוף אינה בהכרח מתגשמת. כל אחד חייב קודם כל להיות בעל בית ירא שמים, המנהל אורח חיים יהודי
דתי וערכי. בערב שבת נערך דיון בין בחורי הישיבה לבין בוגריה - מחזור כ"ה. בדיון הביאו הבוגרים
התרשמויות של התמודדויות דתיות בחיי החברה והאוניברסיטה. כמו כן, הועלתה טענה שההתמודדות
המרכזית צריכה להישאר ברמה מעשית, מוסרית וערכית, ופחות ברמה למדנית וחקירתית, ועל כל אחד
להשתדל לקבל על עצמו לימוד שיוכל בעתיד לעמוד בו.
בשבת בבוקר נערך סימפוזיון בהשתתפות רבני הישיבה בנושא שחיקה רוחנית לאחר תקופת הישיבה. הרב
משה דיבר על החשיבות שבשמירה על מתח רוחני במהלך החיים. כמו כן הרב טען, שתפקיד הישיבה אמור
להתמקד בעיקר בלימוד תורה, ואילו החינוך למוסר אמור להגיע עם בן הישיבה מביתו. הרב מדן סבר כי
תפקיד כל בוגר הוא העברת ערכי תורה לדור הבא מול ערכי הרחוב והנהנתנות. הרב בזק דיבר על כך שדווקא
ישיבתנו היא ישיבה שלא זונחת את חיי החוץ. כל בוגר חייב להשתדל להקפיד על הלימוד האיכותי, ולאו
דווקא הכמותי, ועל בניית חיי משפחה ברוח היהדות. הרב יצחק לוי הזכיר שחינוך היא המשימה הלאומית,
וגם הישיבה צריכה לחנך לעשיית חסד.
מי הבדיל בין קודש לחול היה מנכ"ל מפעלי ים המלח, שדיבר על שילוב חיי תעשייה ועסקים עם הקפדה על
ערכי ההלכה היהודית.
מנדי קרמרסקי