דף קשר מספר 843 - פרשת וארא

עלון ישיבת הר עציון לתלמידי הישיבה המשרתים בצבא

שבת פרשת וארא כ"ח טבת ה'תשס"ב, גליון מספר 843

"'וידעתם כי אני ה' א-להיכם המוציא...' (שמות ו', ז) זו הבטחה שידעו שה' יתברך הוציאם מארץ מצרים. וזה טעם כל הגלות כדי שידע האדם שמצדו מוכן להיות בגלות. וככה נוהג בכל איש מישראל. וכן שמעתי מאא"ז מו"ר ז"ל, כי אם היה אדם יודע באמת שהכל מה' יתברך, לא היו מסתירין לו כלל, וכל ההסתר כדי שלא ידמה שממנו הוא, ודברי פי חכם חן. וצריך אדם לידע, אף בעת רצון שיש לו קצת דביקות, עם כל זה לא יושכח ממנו שמוכן מצד עצמו לכל חטא ועוון, רק מצד ה' יתברך... וזהו שאומר בשבת זכר ליציאת מצרים, שהוא יום מנוחה וצריך אדם לידע כי הוא מה' יתברך" (שפת אמת, וארא תרל"א).

בסקירה ראשונה נראים דבריו של בעל שפת אמת מפתיעים ואף קשים. לטענתו, למרות כל העבודה העצמית של האדם ולמרות כל מאמציו הרוחניים, הוא מצד עצמו אינו מסוגל לצאת מהגלות הרוחנית ולהגיע למנוחה. כל ההשגות הרוחניות, וההגעה לעת רצון ולדבקות, כולה באה רק על ידי השפעה מלמעלה. האם באמת פשר הדבר, שאין לאדם שום שותפות בעלייה בסולם הרוחני?

על הפסוק "ואני אקשה את לב פרעה" (שמות ז', ג) מפרש רש"י: "מאחר שהרשיע והתריס כנגדי, וגלוי לפני שאין נחת רוח באומות לתת לב שלם לשוב, טוב שיתקשה לבו למען הרבות בו אותותי, ותכירו אתם את גבורתי". על כך אומר בעל שפת אמת:

"ברש"י ז"ל 'שגלוי לפניו שאין נחת רוח באומות לשוב... טוב לי שיתקשה לבו וכו''. אם כן שיש להוכיח מכל שכן מי שרוצה בלב שלם לעבדו יתברך, ושלא לסור מעבודתו יתברך, אף כי אינו מוציאו מכח אל הפועל, עוזר לו ה' יתברך לפנים משורת הדין, כי מידה טובה מרובה. וגלוי לפניו שעיקר רצון בני ישראל לעבודתו יתברך, ושאין נחת רוח לבני ישראל לנטות מרצונו, טוב לחזק לבבם ולהטות לבם אליו יתברך" (שפת אמת, וארא תרל"ב).

כלומר, אכן ה' עוזר לאדם לעלות במעלות הרוחניות, אבל הוא עושה זאת משום שיש בלב אדם מישראל התעוררות רוחנית עצמית. תחילת העבודה הרוחנית באה מן האדם, וה' עוזר לו להמשיך בדרך העולה בית א-ל.

שבת שלום

נתנאל הכט ואלדד פרקש