אתרוג של טבל / יוני קוסלובסקי

המשנה (לד:) מביאה רשימה של פסולים באתרוג. נחלקו הראשונים לגבי אותם דברים שאינם מופיעים במשנה, ואחד מהם הוא טבל.

התוס' (לה.) כותבים כך:

"אתרוג של טבל לא חשיב 'לכם'... דהוי כמו אתרוג של שותפין, שיש לכהן וללוי חלק בו".

דהיינו, התוס' טוענים שאתרוג של טבל פסול, ביו"ט ראשון, כיון שאיננו מקיים "לכם", כמו אתרוג של שותפים. בכדי לומר זאת, התוס' צריכים להניח שתי הנחות:

1.  אתרוג של שותפים פסול ל-ד' מינים, היות ואין בו דין "לכם".

2.  דין אתרוג של טבל מקביל לדין אתרוג של שותפים, בגלל חלק הכהן והלוי שבו.

בכדי לחלוק על התוס', ניתן לחלוק על כל-אחת משתי ההנחות:

1.  הרא"ש בתשובותיו (כלל לה), מביא שיטה החולקת על ההנחה הראשונה של התוס', וסוברת שניתן לצאת גם באתרוג של שותפים:

"'לכם' דכתיב, אף שותפין במשמע".

בכדי להסביר את המחלוקת בין דעה זו לתוס', ניתן להציע שתי אפשרויות:

א.  הם חלקו בהבנת "לכם": התוס' סבורים שזו דרישה בחפצא של המינים, ואם הפרי איננו שלך, אין הוא עומד בקריטריונים של התורה. ממילא, לשיטתם, צריך בעלות מוחלטת, ולא מספיקה בעלות בשיתוף. הדעה השניה סבורה, שזו דרישה במעשה הלקיחה של המינים, כיון שאם זה לא שייך לך, בעצם אין 'לקיחה' אלא רק העברה ממקום למקום. ע"פ הסבר זה, ניתן לצאת באתרוג של שותפים, כיון שלכל אחד מהשותפים יש יכולת לקיחה מלאה.

ב.  הם חלקו במעמד שותפים: לשתי הדעות יש צורך בבעלות מוחלטת בכדי שייחשב "לכם", ונחלקו האם לשותפים אכן יש בעלות כזו, או לא.

בין אם נסביר כך, ובין אם נסביר כך, התוס' דברו רק על אתרוג של שותפים. באתרוג של אחים, שקבלו בירושה, גם הם יודו שניתן לצאת, כיון שבמקרה זה יש לכ"א מהאחים בעלות מלאה על כל האתרוג. בניגוד לשותפים, שם יש לכ"א בעלות מלאה על חלק או בעלות חלקית על הכל.

2.  הרמב"ן חולק על ההנחה השניה של התוס', וסובר שאין להשוות בין אתרוג של טבל לאתרוג של שותפים, וממילא מסיק:

            "לפיכך אני אומר שיוצאין בטבל".

ניתן לתלות את מחלוקתם, בחקירה עקרונית שעולה לגבי מתנות כהונה: התוס' סבורים שבדבר שטרם הופרש, מעורבים ממון בעלים וממון כהונה, גם יחד. על כן, מצב זה דומה למצב של שותפים, שגם שם מעורבים ממון שני השותפים יחד, ובשני המקרים יש בעיה של "לכם". הרמב"ן, לעומת זאת, סבור שדבר שטרם הופרש הוא ממון בעלים בלבד, אלא שיש איסור חיצוני באכילתו, עד שיפריש. על כן, אתרוג של טבל כלל איננו דומה לאתרוג של שותפים, ואין בו בעיה של "לכם". אמנם, הרמב"ן יודה להנחה הראשונה של התוס', שבאתרוג של שותפים ממש, יש בעיה של "לכם", ולא ניתן לצאת בו.

בעניין זה, לרמב"ם יש את הדעה הקיצונית ביותר. הוא מצרף את פסול אתרוג של טבל, לפסולים האחרים המובאים במשנה – ערלה ותרומה טמאה. לגבי פסולים אלו, כבר ראינו שאמר הרמב"ם בפירוש המשניות, שיש בהם בעיה בעצם זהותם כ"פרי", היות ולא ניתן לאוכלם. ע"פ זה, הרמב"ם פוסל אתרוג של טבל, בכל שבעת ימי החג, ולא רק ביו"ט ראשון, כפי שסבורים התוס'.

במה נחלקו הרמב"ם והתוס'?

נראה שהם חלקו במעמד טבל: הרמב"ם סבור שאמנם יכול להפריש טבל ולהתיר את הפירות, אך עד שיפריש, איסור טבל פוגע בחפצא של הפירות ובזהותם. התוס' סבורים, שכיון שיכול להפריש ולהתיר את הפירות, גם לפני שהפריש לא ניתן לראות את איסור האכילה, כפוגע בגוף הפירות, אלא כחובה חיצונית המוטלת על האדם.