לפרשת חיי-שרה / משה מגיד

"גר ותושב אנֹכי עמכם" (בראשית כ"ג, ד) –גר בעולם הזה ותושב בעולם הבא

המגיד מדובנא בספרו 'אהל יעקב', תמה על משמעות דבריו של אברהם לבני חת בתחילת פרשתנו "גר ותושב אנכי עמכם". לכאורה הצמד "גר ותושב" מקפל בתוכו סתירה – אם הוא גר הרי שאיננו תושב, ולהפך. המגיד מדובנא מסביר שאף-על-פי שאברהם היה יכול לשנות מפני דרכי שלום, הוא לא עשה זאת, ונקט בכוונה לשון דו-משמעית.

ניתן לחשוב על משמעות נרחבת יותר לביטוי "גר ותושב",  על-פי מה שעולה בדברי חז"ל בפרקי אבות:

"העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא – התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין"            (פ"ד מט"ז).

רבותינו ז"ל עומדים על כך שהמגורים בעולם הזה הם בבחינת מגורים ארעיים. כמו כן בעולם הזה האדם נדרש לעמול רבות בקיום התורה ומצוותיה. נראה שהדבר בא לידי ביטוי מיוחד במצוות סוכה, שעל-מנת לקיימה האדם נדרש לצאת מביתו הקבוע, מקנייניו הגשמיים ומרכושו. על-מנת לקיים את רצון בוראו, על האדם להפוך את הסוכה לדירת קבע, כפי שאומרת המשנה במסכת סוכה: "כל שבעת הימים אדם עושה סוכתו קבע וביתו עראי" (כח:). כלומר, יציאתו של האדם לסוכה, מֵעבר לקיום המצוה שבה, מקורה באמונה הנעוצה בלב האדם – כי לה' הארץ ומלואה והעושר והכבוד מלפניו, ומתוך כך עוזב האדם את ביתו ורכושו ועובר לסוכה.

אם כן, בהיותו בעולם הזה, האדם הוא בבחינת "גר אנֹכי בארץ" (תהלים קי"ט, יט). מילות ההמשך של הפסוק הנ"ל הן "אל תסתר ממני מצְוֹתיך". בעל 'דגל מחנה אפרים' (פרשת בהר) מסביר את היחס בין שני חלקי הפסוק בעזרת משל לאדם שזה עתה נתגייר, והוא מרגיש בדידות מבחינה חברתית, שהרי מצד אחד אין לו חברים מעברו הנכרי, ומאידך הוא עדיין לא נקלט לגמרי בתוך החברה היהודית, ולכן רק כאשר ימצא גר נוסף במעמדו אזי יוכל לשפוך לפניו שיחו. הנמשל הוא הקב"ה שמרגיש מעין 'גר' בעולם הזה ולפיכך אינו יכול להשרות שכינתו עלינו "כיוון דזעירין אינון". על כן פונה אליו דוד ואומר שאף הוא רואה עצמו כגר בעולם הזה, ולפיכך הוא מבקש את קרבת ה': "אל תסתר ממני מצותיך".

על-פי זה אפשר לפרש את הפסוק בויקרא "והארץ לא תמָכר לצמִתֻת כי לי הארץ כי גרים ותושבים אתם עמדי" (ויקרא כ"ה, כג). נראה שהמסר הוא – אם עם ישראל יעבוד את הארץ בבחינת 'גרים', דהיינו שמלאכת האדמה ושאר המלאכות יהיו טפל והתורה עיקר, הרי שהקב"ה יהפוך אף הוא להיות 'תושב' בעולם הזה ויַשרה שכינתו על העם. ברם, אם יהפכו את המלאכה לקבע ואת התורה לעראי, אז גם הקב"ה יהפוך את מעמדו בעולם הזה למעמד של 'גר' ויסיר שכינתו מעלינו.

בספרו מביא החפץ חיים משל לעשיר אשר ביקש לבנות לעצמו בית מידות. לשם כך הוא שכר אדריכל בעל שם לתכנון הבית כראוי, כאשר בפיו היתה בקשה שהטרקלין והפרוזדור יהיו רחבים ומפוארים. אולם, בטרם החל בתכנון הבית, הודיעוֹ האדריכל כי צר המקום מלהכיל טרקלין ופרוזדור רחבים יחדיו, ולכן ייאלץ הוא אפוא לבנות זה על חשבון זה. החפץ חיים ממשיך ומבאר כי בנוהג שבעולם אדם בונה טרקלין מפואר שבו יושבים  דרך קבע ולא פרוזדור – המשמש למעבר גרידא. הנמשל ברור – העולם הזה הוא רק בבחינת פרוזדור לעולם הבא, הטרקלין, ועל כן אפוא נדרשת מהאדם השקעה במצווֹת – 'התקן עצמך בפרוזדור', כאשר המטרה היא להכנס לטרקלין – העולם הבא.