עלון ישיבת הר עציון לתלמידי הישיבה המשרתים בצבא


מכתבים למערכת / ברק גבעון

לאחרונה החלה בישיבה תופעה חדשה הוספת מספר שירים חדשים לסבב הזמירות בזמן סעודות השבת. אחד מן השירים הללו מבוסס על בקשתו של שמשון בזמן שביו על-ידי הפלשתים: "ויקרא שמשון אל ה' ויאמר: ה' א-לקים זכרני נא וחזקני נא אך הפעם הזה הא-לקים ואנקמה נקם אחת משתי עיני מפלשתים" (שופטים ט"ז, כח). במכתבי זה באתי להביע את השגותַי ומורת רוחי מן השיר, ומן הצורה שבה הוא הושר בערש"ק פרשת וירא על-ידי כמה מתלמידי הישיבה במהלך סעודת ליל שבת. ברצוני גם להעיר על הטענות שהושמעו כנגד מבקרי השיר ובכללם אני.

אני מעונין לצאת כנגד מה שנראה לי כמסר העיקרי של אותו שיר, והוא מסר הנקמה. יש לציין שמלבד התוכן של השיר, המסר הנ"ל בא לידי ביטוי בכמה תוספות, כגון "להרוג את כולם", "נקמה בפלסטינאים" וכד' שנשמעו בחלל חדר האוכל באותה סעודה. ראשית רעיון הנקמה נראה לי לא נכון ולא מוסרי, גם על-פי המוסר של התורה וההלכה. לדעתי אין הגיון בדרישה להרוג ללא הבחנה חפים מפשע (כתגובה לפיגוע ספציפי או באופן כללי בגלל המצב בשנתיים האחרונות) כאשר המדד היחידי לאותה נקמה הוא על בסיס אתני, דתי, ומקום מגורים. יש להעיר גם שבין השאר הקריאה הזו משחררת את משלחי הפיגועים והמחבלים עצמם מכל אחריות למעשיהם ומטילה את האחריות והנשיאה בעונש על אוכלוסייה חפה מפשע (שמקרבה הם יצאו). מה שמעניין אותנו לפי זה איננו הענישה כלפי המחבלים אלא רק התגובה ש"העולם יראה שדם יהודי אינו הפקר", "לא עובר פיגוע בלי תגובה" וכד'. לא נראית לי גם החשיבה הזאת בשחור לבן אנחנו והם, מלחמת בני האור שבאים להכחיד את בני החושך וכו'. אני לא רואה כיצד הנקמה תביא לפתרון המצב, ונדמה לי שלמרות הקושי שבמצב הנוכחי עלינו לנקוט בתפיסות מאופקות ומורכבות יותר.

הטענה שהקריאה לנקמה היא רק לשם עשיית דין צדק ומשפט במחבלים המפגעים ובמשלחיהם נראית לי כהִתממות. נודה על האמת הקריאות שהזכרתי, והתנהגויות בוטות יותר המתלוות לשיר הנ"ל במקומות אחרים (שירה בליווי נפנוף בנשקים וכד' דברים שב"ה עוד לא הגיעו אלינו, אבל לדעתי הדהירה במדרון כבר החלה) אינן משקפות עקרונות נעלים כלשהם, אלא פשוט חמימות מוח שמחפשת לעצמה פורקן. כאן המקום להעיר שהקריאה לנקמה נובעת מהדחפים האלימים שבאדם, והיא (כמו תאוות חזקות אחרות האסורות על-פי ההלכה) מחפשת (ומוצאת) לעצמה לגיטימציות שונות ומשונות. עלינו להיות מודעים לכך, וללמוד לשלוט על עצמנו ודחפינו גם (ובעיקר) כאשר זה קשה ויש לנו סיבה טובה לכאורה להצדיק את עצמנו.

עכשיו לגבי טענה שנשמעת די הרבה כנגד המבקרים את השיר: "אתה מתכחש לתנ"ך?", "אני בסך-הכל שר פסוקים" וכו' וכו'. יש לי רק דבר אחד לומר אני לא מתעלם ממקורו של השיר ומהעובדה שהוא חלק ממורשתנו, אולם נדמה לי שגם כאן יש מקום לשקול אלו דברים אנו לוקחים בתור מסרים עקרוניים. במקרה המסוים הזה הפסוק הנ"ל נאמר לא כסיסמה לאומית או קריאת קרב, אלא כתפילתו האחרונה של אדם שהיה נתון במצב מסוים מאוד, ולא נראה לי שדווקא דברים אלה הינם הבשורה שאותה אנו רוצים להפיץ מתוך בית המדרש / חדר האוכל .

לאחר כל האמור לעיל, נראה לי לא נכון בעליל שאותו השיר יושר בישיבה, בטח ובטח שלא במסגרת סעודות השבת. לא אלה הם המסרים שאנו אמורים להפנים ולהוציא החוצה מהישיבה.

ברק גבעון (ה')

 

 

חזרה לעמוד הראשיחדשותתורת התעודות של נועם חומסקיברי ושמא / משה גרוסבענין הדלקת נר חנוכה לחיילים הנמצאים בשטח / הרב ברוך גיגיחסד כמפתח לאמונה - המשך למכתבו של אריאל שרלו / רועי הורןמכתבים למערכת / ברק גבעון (ה)

קישור לאתר עלון- שבותהפניה לאתר הישיבה:  http://www.etzion.org.ilארכיון דפי קשרקובץ "וורד 97" להדפסהחיפוש בדפי קשר ישניםמנוי קבוע דרך הE-MAILכתוב לנו