לימוד בחזרת הש"ץ / הרב ברוך גיגי

האם נכון המנהג ללמוד בזמן חזרת הש"ץ?

פסק השו"ע (קכ"ד, ד) ע"פ תשובות הרא"ש:

"כשש"צ חוזר התפילה – הקהל יש להם לשתוק ולכוין לברכות שמברך החזן ולענות אמן, ואם אין ט' מכונים לברכותיו קרוב להיות ברכותיו לבטלה, לכן כל אדם יעשה עצמו כאילו אין ט' זולתו, ויכוון לברכת החזן. וי"א שכל העם יעמדו כשחוזר הש"ץ התפילה".

ונבאר דברינו. יש לחקור במהות חזרת הש"ץ, דבפשטות נראה שהיא כדי להוציא את מי שאינו בקי (עיי"ש סע' א), אלא שנתקנה לאומרה אף כשאין שם שום מתפלל שאינו בקי. משום כך, יש שראו את חזרת הש"ץ כתפילת הציבור, ממילא כאשר הש"ץ מתפלל, וכל הציבור עומדים ומכוונים לברכותיו, ויוצאים ידי חובתם מדין שומע כעונה. כך נימק המ"ב את המנהג שהוזכר ברמ"א לעמוד בחזרת הש"ץ, וזה לשונו:

"טעמם, כיון שמכוונים ושומעים מש"ץ, ושומע כעונה, וכאילו מתפללים בעצמם דמיא"             (ס"ק כ).

 מובן שלגישה זו פשיטא שאסור ללמוד בשעת החזרה.

אולם יש שאמרו שמי שבקי והתפלל כבר לא יוצא ידי חובתו בחזרת הש"ץ, אלא שהיא תפילת הש"ץ עצמו, ונתקנה לאומרה רק כשיש עשרה המכוונים לברכותיו של החזן. כך משמע מלשון הרא"ש (צוטט בשו"ע לעיל): "וכשאין תשעה המכוונים בברכת שליח ציבור, קרוב בעיני להיות תפילת שליח ציבור לבטלה". לשיטה זו, אם יש תשעה המכווונים לברכות הש"ץ, יש מקום להתיר לאחרים ללמוד, אלא שגם במצב כזה כתבו שכל אחד יראה את עצמו כאילו אין ט' זולתו.

כמה מן האחרונים צידדו שאם מכוון לענות אמן אחר ברכותיו של הש"ץ, יש מקום להקל לעיין בספר, אמנם רוב האחרונים נטו שלא לסמוך על כך, מחשש שלא יכוון.

יש לציין עוד, שנוסף על הנ"ל, חובה על כל אדם ששומע ברכה לענות אמן אחריה, ופשוט שאם כשלומד אינו יכול לכוון לענות על הברכות ששומע – שאינו נוהג כשורה.

לסיכום: רצוי מאד להימנע מללמוד בחזרת הש"ץ, ואפשר שאף מדינא אסור ללמוד משני הטעמים הראשונים שכתבנו – דחזרת הש"ץ הוי כתפילה של כל אחד ואחד, וכן מפני שצריך תשעה שיכוונו. אמנם, אפשר ללמד זכות על המקילים במקום שיש קהל גדול, ובודאי יש  תשעה שמכוונים ועונים לברכות הש"ץ, ובכל אופן, הלומד צריך לענות אמן אחר כל ברכה ששומע מהש"ץ. אעפ"כ, רצוי שלא יהא רגיל לעשות כן. ומי שרגיל בזה ישתדל לשנות מנהגו, יקשיב היטב לברכות הש"ץ, ויקיים בעצמו: עת לכל חפץ, עת ללמוד ועת להתפלל.