אליהו שי / שני השעירים

"ומאת עדת בני ישראל יקח שני שעירי עזים לחטאת ואיל אחד לעלה… ולקח את שני השערים והעמיד אתם לפני ה' פתח אהל מועד. ונתן אהרֹן על שני השעירם גרלות, גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל. והקריב אהרֹן את השעיר אשר עלה עליו הגורל לה' ועשהו חטאת. והשעיר אשר עלה עליו הגורל לעזאזל יעמד חי לפני ה' לכפר עליו לשלח אותו לעזאזל המדברה"            (ויקרא ט"ז ה-י).

" 'יקח שעירי' - מיעוט שעירים שנים. אם כן למה נאמר 'שני'? שיהיו שוים. ומניין אף על פי שאינן שוים כשירים? ת"ל: 'שעיר שעיר' - ריבה "              (ספרא אחרי מות, פר' ב', א).

השוויון בין השעירים

הדרשן מסיק את ההלכה הדורשת שוויון בין השעירים מדיוק בפסוק "יקח שני שעירים" שממנו משתמע שלא די בכך שהם יהיו שניים, אלא שיהיו גם שווים. כדרכנו, נגלה שמסקנתו זו של הדרשן איננה מבוססת אך ורק על דיוק טכני יחסית בפסוק, אלא אף מרושם כללי המתקבל מקריאת מכלול הפרשה:

1) תיאור העבודה מתחיל מהבאת שני השעירים יחד, העמדתם לפני ה', ולאחר מכן הפרדתם. מתיאור זה מתקבל הרושם שגם העמדת שניהם יחד לפני ההפרדה, היא חלק מסדר העבודה. כלומר, ישנו שלב בסדר העבודה בו שני השעירים עומדים יחד, לפני השלב הבא בו הם כבר לא יעמדו יחד. מעצם קיומו של שלב זה ניתן להסיק שיש ביניהם אי אלו קווי דמיון. ומכאן לא רחוק להניח שדמיון זה מתבטא בדמיון חיצוני – שיהיו שווים.

ניתן לחזק רושם זה גם מלשון הכתובים: הביטוי "שני השעירים" חוזר כמה פעמים באופן מודגש: "ומאת עדת בני ישראל יקח שני שעירים…"; "ולקח את שני השעירים…"; ונתן אהרֹן על שני השעירים גורלות…". ניכר שהתורה מתייחסת אליהם כ"חבילה" אחת, דווקא בשלבים אלה של סדר העבודה.  דגש נוסף - "והעמיד אותם לפני ה' " – ההעמדה היא של שניהם יחד.

הדמיון בין השעירים מתחזק אף מההמשך - השלב בו מפרידים אותם. ההפרדה היא סימטרית; כל חלק הולך לקצה האחר, הכי קיצוני שאפשר: שעיר אחד נכנס לחלוטין פנימה - לה', והשני לחלוטין החוצה – לעזאזל.

2) ההסבר הראשון מתבסס על עצם ההפרדה ביניהם לאחר העמדתם יחד לפני ה'. אך נראה שמסקנתו של הדרשן נובעת אף מן הדרך בה מפרידים ביניהם – הגורלות: הגורל פועל באופן שרירותי, לא על פי קריטריונים כלשהם. אם הפרדה זו נעשית על ידי גורל, כנראה שאין שום קריטריון אחר לפיו נוכל להפריד ביניהם, מלבד הגורל השרירותי. ואם כן, מסתבר שעצם ההזדקקות לגורל נובעת משוויון בין שני השעירים1.

השעירים ועבודת היום

אך הזיקה בין שני השעירים אינה מסתכמת בדמיון החיצוני ביניהם. בהמשך דרשות הספרא נמצא רמזים לקשר חזק הרבה יותר:  "ולקח את שני השעירים – מלמד שהם מעכבים זה את זה" (שם פרק ב' ה"א). נראה, שמסקנתו של הדרשן בדרשה זו נשענת אף היא על הקריאה המוצעת לעיל של הפסוקים.

נקודה נוספת הקשורה בשווין בין השעירים היא סוגית הפרדתם. הפרדת השעירים נעשית כאמור באופן סימטרי; כל אחד הולך לקצה אחר: אחד פנימה - לה', והשני החוצה - לעזאזל. אולם, להפרדה זו ישנה גם מטרה מבחינת עבודת היום! הם מתחלקים ביניהם לגבי תפקידם בכפרה: השעיר לה' מכפר על הקודש והמקדש, ואילו השעיר לעזאזל נושא את עוונות העם אל ארץ גזירה.

רושם זה העולה מדרשות התנאים, ומהפסוקים שכנראה עמדו בתשתית דרשות אלה, ניתן לנסח בשני אופנים:

שני השעירים יוצרים יחד מערכת אחת של כפרת היום שלכל אחד יש בה חלק. לפי התורה, למשל, השעיר לה' "אחראי" על כפרת הקודש והמקדש, והשעיר לעזאזל על נשיאת העוונות מחוץ למחנה.

באופן חריף יותר, שני השעירים הם שני ביטויים של אותו קרבן, המתפצל לשני חלקים. חלק אחד הולך פנימה והשני החוצה. יתכן שישנו ביטוי לכך בלשון הפסוק: "והעמיד אותם לפני ה' ". כלומר שני השעירים, כולל זה שהולך לבסוף לעזאזל, עומדים קודם לכן לפני ה'.

מעניין לגלות, ששתי הבנות אלו העולות מדרשות התנאים, מופיעות מאוחר יותר בצורה של חקירה למדנית אצל הגרי"ד סולוביצ'יק2:

"דיש לדון האם שני השעירים מהווים קרבן אחד בעל קיום אחד, אם כי בן שני מרכיבים, או האם מדובר בשני קרבנות נפרדים, כל אחד בר קיום עצמאי…".     

לאור זה מובנת גם הדרשה דלעיל, שהשעירים מעכבים זה את זה: אם הם קרבן אחד, או לפחות שני חלקים של מערכת כפרה אחת, הרי שאי אפשר לזה בלא זה.

ננסה להראות כיצד חקירה זו באה לידי ביטוי במקומות נוספים במדרש.

" ונתן אהרֹן על שני השעירים גורלות' - של כל דבר.

יכול שנים על זה ושנים על זה? ת"ל 'גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל'.

יכול של שם ושל עזאזל על זה ושל שם ושל עזאזל על זה? ת"ל 'גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל' – אין כאן לעזאזל אלא אחד.

אם כן למה נאמר 'גורלות'? שיהיו שוים: שלא יעשה אחד גורל גדול ואחד קטן, אחד של כסף ואחד של זהב, אחד של שיש ואחד של אשכרוע "                       (שם פרק ב' ב-ג)

בדרשה זו עולות כמה הו"א מוזרות ותמוהות שקשה להבינן. בשלב ראשון הדרשן מציע לא להסתפק בהצבת גורל אחד על כל שעיר, המסמן את ייעודו, אלא בגורל כפול לכל אחד; גורל אחד שכתוב עליו פעמיים ל"ה'", והשני שכתוב עליו פעמיים "לעזאזל". מה ההגיון מאחורי הוא אמינא זו?! זאת ועוד, התשובה: "גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל" לא מספקת את הדרשן, והוא מעלה הוא אמינא נוספת: על כל אחד מן השעירים יהיו שני הגורלות גם יחד - לה' ולעזאזל. גם כאן לא ברור מייד קו החשיבה של הדרשן.

נראה שהמדרש כאן לא באמת מתלבט בשאלה האם להניח על השעירים גורלות כפולים. מסתבר יותר שהדרשן מעלה הוא אמינות מוזרות אלה כדי לבטא באמצעותן איזשהו עיקרון. יתכן שבהוא אמינות אלה ובדחייתן טמונה התלבטות בשאלת היחס שבין שני השעירים, כפי שהוצג לעיל:

מאחורי ההוא אמינא הראשונה: "שניים על זה ושניים על זה", עומדת כנראה התפיסה ששני השעירים הם שני קרבנות שונים לחלוטין [אפשרות א לעיל], שאין ביניהם שום זיקה וקשר. ממילא יתכן ויש לחזק עובדה זו על ידי הנחת גורל נוסף זהה על כל שעיר, ובכך להדגיש את ההבדל ביניהם.

הדרשן שולל הוא אמינא זו, אך כעת הוא פונה לקיצוניות שניה: שמא שני השעירים הם שני צדדים של אותו קרבן [אפשרות ב לעיל], ומשום כך יש לתת על שניהם גורלות דומים, גורל לה' וגורל לעזאזל. ואלו היסודות העומדים בבסיס הוא אמינא זו:

העובדה שאין שום סימון שמבחין ביניהם ומדגיש את ההבדל, עוקרת בכך את משמעותו של הסימון, ובעצם כאילו לא סימנו אותם כלל.

לא רק עצם העובדה שהסימון שווה בשניהם, אלא גם מבחינת תוכן הסימון יש ביניהם זהות: כל אחד מן השעירים מסומן גם בגורל לה' וגם בגורל לעזאזל. ברור שאם כל אחד מהשעירים מקבל גם את סימונו של חברו, מטשטש ייחודו ותפקידו השונה.

בניסוח אחר, לפי הוא אמינא זו, באופן עקרוני כל אחד מהשעירים יכול להיות לה' או לעזאזל באותה מידה, גם לאחר שנפרדים (!) שכן גם לאחר הפרידה שורשם נותר משותף.

למסקנה הדרשן דוחה זאת גם אפשרות זו, ודורש מהמילה 'גורלות' את הצורך בשוויון בצורת הגורלות. איזו הנחה מההנחות שבהוא אמינא השניה נותרת למסקנה? יש לנו שתי אפשרויות, המקבילות לשתי אפשרויות היסוד שהעלנו:

נדחתה התפיסה שאלו שני צדדים של אותו קרבן, והתקבלה התפיסה שהם רק שני שותפים למערכת כפרה אחת3.

רק היישום המעשי של תפיסה זו נדחה, אך היסוד של קרבן אחד המתפצל לשניים נשאר; ישנו אמנם שורש משותף לשניהם, אך הוא אינו מביא לידי טשטוש טוטלי של הגורל, אלא בצורה יותר מינורית - משמעות הגורל משותפת לשניהם.