קריאת שמע על המיטה וברכת המפיל / ישי קיל

איתא בברכות (ס:):
"הנכנס לישון על מיטתו אומר משמע ישראל עד והיה אם שמוע, ואומר ברוך המפיל חבלי שינה על עיני ותנומה על עפעפיי... ברוך אתה ה' המאיר לעולם כולו בכבודו".

בדף ד:

"אמר ריב"ל אע"פ שקרא אדם ק"ש בבית הכנסת, מצווה לקרותו על מיטתו. אמר רבי יוסי מאי קרא? 'רגזו ואל תחטאו אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלע'. אמר רב נחמן אם תלמיד חכם הוא אינו צריך. אביי אמר אף תלמיד חכם מיבעי ליה למימר חד פסוקא דרחמי".

ובירושלמי ברכות (פרק א', הל' א) איתא דרבי שמואל בר נחמני הוה קרי ק"ש והדר קרי עד ששקע בשינה.
בגמ שבועות (טו:) איתא שריב"ל היה אומר "יושב בסתר עליון" ו"מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום" וישן. ויש לחקור במהות דין קריאת שמע על המיטה:
‎1. ייתכן שקריאת שמע על המיטה נאמרת מפני המזקין ועניינה שמירה על האדם. כך משמע בשבועות (טו:) בעובדא דריב"ל שהמזמורים שאמר הם כדי להגן מפני המזיקין. לפי הבנה זאת מה שאמרה הגמ' בברכות (ד:) שתלמיד חכם אינו צריך, הוא מפני שת"ח אינו צריך שמירה מן המזיקין. כך אכן משמע מרבינו יונה (על אתר).
‎2. לפי הירושלמי שר' שמואל בר נחמני היה נרדם מתוך אמירת פרשה ראשנוה של שמע, אפשר לומר שעניינה של ק"ש שעל המיטה היא להירדם מתוך דברי קדושה. לפי הבנה זו תלמיד חכם אינו צריך משום שהוא מהרהר בדברי תורה בלאו הכי, ונרדם מתוך דברי תורה. כך משמע ברש"י (שם): "שרגיל במשנתו לחזור על גרסתו תמיד דיו בכך"

מזמורים נוספים

בגמ' (שבועות טו:) איתא שריב"ל היה אומר "יושב בסתר עליון" ו"מזמור לדוד בבורחו מפני אבשלום" וישן. ומשמע שאין חובה לומר את שאר המזמורים, רק שריב"ל היה נוהג לאומרם שהרי בברכות (ס:) לא נזכרו מזמורים אלו. וברמב"ם (הל' תפילה, ז', א-ב) אכן השמיט מזמורים אלו. אך בשו"ע כתב:

"ואומר 'יושב בסתר עליון' ואומר 'ה' מה רבו צריי...' ואומר 'ברוך ה' ביום ברוך ה' בלילה...' ואומר 'השכיבנו' עד סמוך לחתימה" (רל"ט, א).

אמר לי הרב רימון שחשוב להדגיש שאמירת שאר פסוקי דרחמי אינם מדינא. ולמעשה יש לומר קודם כל פרשת שמע והמפיל, ומי שרוצה להוסף מזמורים יוסיפם אח"כ.
עוד יש מקום להקל לגבי אמירת שאר המזמורים ע"פ דברי הגמרא בברכות (ד:) שתלמיד חכם אינו צריך. ואע"פ שהרמב"ם והשו"ע השמיטו דין זה, הרי יש פוסקים שהביאוהו להלכה. וכל כל פנים לגבי שאר פסוקי דרחמי חזי סברתם לאיצטרופי. וכך הורה הרב אליעזר מלמד (בספרו פניני הלכה על הלכות תפילה עמ' ‎382) שלגבי שאר פסוקי דרחמי יכול ת"ח שלא לאומרם ולהירדם מתוך לימוד של ספר.

המפיל קודם, או קריאת שמע קודם

בגמ' ברכות (ס:) שהבאנו לעיל משמע שקודם אומר פרשת שמע ואחר כך אומר המפיל. כתב הב"י שעל פי הירושלמי שרב שמואל בר נחמני הוה קרי ק"ש והדר קרי עד ששוקע בשינה, משמע שק"ש צריכה שתאמר לבסוף סמוך לשינה. וכן הוכיחו רב ניסים גאון ורב האי גאון מירושלמי זה. וכך פסק הרמב"ם (הל' תפילה, ז', א-ב, וכן פסקו האליה רבה והגר"א (מובאים במשנ"ב רל"ט, ס"ק א) וכתב כף החיים בשם האר"י ז"ל שכן מנהג המקובלים):

"שיכנס אדם למטתו לישון בלילה מברך בא"י אלקינו מלך העולם המפיל חבלי שינה... וקורא פרשה ראשונה מק"ש וישן".

אולם, הרוקח והתוס' הרא"ש כתבו כי מהגמרא בברכות (ברכות ס:) עולה שצריך לומר קודם ק"ש ואח"כ ברכת המפיל. וכך פסק מרן בשו"ע (רל"ט, א) כפשטות הגמרא בברכות.

המפיל: ברכת הנהנין או השבח?

בגדר ברכת המפיל יש לחקור האם הוא כברכת הנהנין ומברך על הנאת השינה או שמא הוא ברכת השבח על מנהגו של עולם[‎1]. הנפ"מ העיקרית בין ההבנות היא שלפי ההבנה שהוא כברכת הנהנין יש להסמיך הברכה לשינה כל מה שאפשר, ואסור להפסיק בין הברכה לשינה.
‎1. בספר סדר היום כתב שלא יאמר המפיל עד שרואה שהשינה באה עליו ממש "כי איך יברך המפיל והשינה עדיין לא באה... ודאי ברכה לבטלה היא" ומוכח שלמד דין ברכת המפיל כדין ברכת הנהנין שאסור להפסיק בין הברכה להנאה. ובביאור הלכה (רל"ט ד"ה "סמוך") כתב ע"פ דרך זו שאם מסתפק שמא לא יוכל לישון אין כדאי לברך. וכו פסק (סעיף קטן ד) דאחר המפיל אסור לשתות או לדבר "כי יפסיק בין הברכה לשינה"[‎2].
‎2. רוב הפוסקים הסכימו שברכת המפיל היא ברכת השבח שנתקנה על מנהגו של עולם, דומיא דברכות השחר (וכך גם משמע מהקשר הדברים בגמ' בברכות (סט:)). על פי זה כתב הכנסת הגדולה שיקרא ק"ש כשהולך לישון ואינו צריך להמתין עד שתבוא עליו השינה, כיון שאין לחוש להפסק בין הברכה לשינה. וכן דעת החיי אדם שאפילו לא יישן כלל אח"כ אין הברכה לבטלה שעל מנהגו של עולם הוא מברך. ולפי שיטה זו, אם אדם רעב או צמא או שנחוץ לו לדבר אחר המפיל אין לחוש להפסק.

הפסק בין ק"ש לשינה

גם לדעת רוב הפוסקים שברכת המפיל הינה ברכת השבח, ואין איסור להפסיק בין הברכה לשינה, יש לדון אם מותר להפסיק בין ק"ש לשינה. כתב הכלבו (וכן כתבו רבינו ירוחם והרוקח):

"נהגו כל ישראל שאין אוכלין ושותין ואין מדברין אחר ק"ש שאומרים על מיטתם, וסמכו אהיא קרא 'אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלע'".

וכן פסק הרמ"א להלכה (רל"ט, א). ורבי משה בר יוסף תלמיד התרומת הדשן כתב שהיה רבו נוהג שלא לשתות ולא להפסיק בשום דבר אחר ק"ש, ומ"מ כתב שאין איסור בדבר. ונראה טעמם ע"פ הירושלמי שרב שמואל בר נחמני היה נרדם מתוך אמירת פרשת שמע.
ובשו"ת פרי השדה (ח"א סימן צ"ד) כתב שמותר לברך אשר יצר אחרי ק"ש וכוונת הרמ"א רק שיסמוך לכתחילה הק"ש לשינה אבל אין בזה שום איסור. וכן כתב בספר התעוררות תשובה (סימן קכ"ח) שאם הפסיק אחר ק"ש יחזור ויקרא ק"ש ויאמר איזה פסוקי דרחמי וטוב לו. ובמשנ"ב (רל"ט, ד) כתב לגבי הפסק אחר ק"ש:

"ואם תאב לשתות או לדבר איזה עניין נחוץ, נראה שמותר אך יחזור ויקרא פרשת שמע. אכן אם כבר אמר ברכת המפיל יזהר בזה כי יפסיק בין הברכה לשינה".

ובאמת המשנ"ב אזיל לשיטתו שפסק שאסור להפסיק בין הברכה לשינה אך לדעת רוב הפוסקים, שהבאנו דבריהם אין איסור להפסיק גם אחר ברכת המפיל. ובשו"ת ציץ אליעזר (ח"ז סי' כז) סיים תשובתו:

"ולעניין דיבור ודאי מי שיכול ליזהר שלא לדבר אחר ק"ש טוב לקיים דברי הכלבו, אבל רוב בנ"א אין להשגיח כלל על חומרא זו, ובפרט אם שואלים אותו מותר לענות ואפילו בעל נפש אין צריך ליזהר בזה"

גם הבאר משה (ח"א סי' סג) השיג על המשנ"ב והעלה שמותר לדבר דיבור נחוץ. וכן מסקנת הגר"ע יוסף (יחווה דעת, ח"ד, סי' כא).

ברכת המפיל אחרי חצות

כתב בשו"ת 'לחמי תודה' (סי' כא) שיש מי שרצה לומר ע"פ הסוד שאין לברך המפיל כשהולך לישון אחר חצות הלילה. אבל אין האמת כן אלא צריך לברך המפיל כל זמן שהולך לישון בלילה. אכן לדעת הבן איש חי (שו"ת רב פעלים ח"א סי' יד) אין לברך המפיל אחר חצות הלילה וכן כתב בכף החיים. והגר"ע יוסף (שם) כתב לחוש לדברי האחרונים הנ"ל שספק ברכות להקל וכתב שיאמרנה בלי שם ומלכות. ובספר פסקי תשובות (חלק שני, סי' רלט) פסק שההולך לישון אחר חצות חייב לברך המפיל בשם ומלכות זולת למי שקבלה ברורה בידו שלא לברך המפיל אחר חצות הלילה. אכן, רבים מבני עדות המזרח נהגו כמרן הגר"ע יוסף, ואינם מברכים המפיל בשם ומלכות אחר חצות.

[‎1] לכאורה אפשר להבין את החקירה באופן קיצוני. למאן דאמר שהברכה היא ברכת הנהנין על הנאת השינה, גם ההולך לישון ביום חייב לברך. ולמאן דאמר שהיא ברכת השבח חייב לברך בכל לילה ברכת המפיל אף אם אינו ישן כלל. אולם, כתבו הפוסקים בפשטות שאין לברך המפיל על שינה ביום וכמו כן מי שאינו הולך לישון בלילה כלל לא יברך המפיל. נראה אם כן שישנם שני תנאים שחייבים להתקיים לכל הדעות: שינה ולילה. ובכל זאת נשארת החקירה באופי היסודי של ברכת המפיל.
[‎2] יש שנהגו ע"פ סברה זו שלא לומר ברכת המפיל בשם ומלכות, שמא לא ירדם ונמצאת ברכתו לבטלה, וכן כתב הבן איש חי (פרשת פקודי אות י"ב) שמנהגו וכן מנהג מר אביו ז"ל, לאומרה בלי שם ומלכות. וכן מנהג בריסק. אולם לפי מה שנתבאר, לפי דעת רוב הפוסקים אין לחוש להפסק בין הברכה לשינה. והגר"ע יוסף (יחווה דעת ח"ד כא) כתב להוכיח מהגמרא ומכל הראשונים שברכת המפיל יש לאומרה בשם ומלכות, וסיים "שאין לנו לעזוב דברי הש"ס וכל הפוסקים ראשונים ואחרונים ולהיתלות בדברים של יחידים שיאן להם ראיות מוצקות בהלכה... וכן אני מורה ובא לכל דורש הלכה לדעת מה יעשה ישראל".