|
"יאללה חברה תכינו ת'ציוד, עוד חמש דקות תהיו אצל המ"פ לתחקיר!"
יום שישי כמעט שש אחר הצהריים, צוות טנק, שלושה בני"שים ומפקד אילתי, לקראת מארב.
- "איתן! מה עם נרות לשבת"?
- "עזוב גרינבאום בטח יהיה זמן אחרי התחקיר, בינתיים תכין את היין והחלות".
- "ערב טוב חבר'ה, שבו, כמה היום בעומר אה?" שואל אותנו בוריס הסמ"פ שמאוד אוהב להפגין את ידיעותיו בענייני דת ומסורת. "מה פרשת השבוע? אני הייתי מפקד של בני"שים"[2].
כנראה ששמואל המ"פ יצא לשבת, לא שיש לנו בעיה עם בוריס, אבל ידענו שהתחקיר יהיה ארוך משציפינו.
מטרה, משימה, פריסת הכוחות, אירועים אחרונים בגזרה - הכל בדיוק כמו אתמול. יש לנו התרעה חדשה בגזרה על חוליה שרוצה לחדור...
סוף סוף נגמר התחקיר. עוד ממש דקות ספורות כבר אסור להדליק נרות. "קדימה לטנק" צועק המפקד, "עוד עשרים דקות כבר צריך להיות בעמדה".
- "רגע מה עם הנרות?"
- "מה עוד לא הדלקתם? טוב חבל עכשיו כבר אין זמן".
- "נו בחיי'ת קבלו תן לנו שתי דקות", מתעקש התותחן.
- "אוף תמיד אתם לוחצים אחורה, טוב תעשו את זה זריז!"
הגענו לטנק. "איתן חכה אל תרים 24[3] אני מרים קודם כמה מתגים", זו כבר השבת השלישית בקו, וקבלו כבר התרגל לכל ה"קטעים הדוסיים" שלנו.
קבלו עומד בחוץ ומסמן לי להניע. "תזכור בשינוי" צועק לי קליינמן מהצריח. אני נזכר שבאחד השו"תים ראיתי שאלה האם עדיף לחלל שבת ב"שינוי" או ע"י שני אנשים, ואני לא יכול שלא לחייך כשאני מדמיין את התגובה של קבלו אם הייתי מבקש להניע יחד עם קליינמן.
נוסעים לעמדה. שקט בטנק, גרינבאום החליט שהוא לא מדבר בקשר פנים בשבת, אני לא ממש גיבשתי עמדה בנושא אבל בכל מקרה לא היה לי מצב רוח לדבר.
קידוש בצבא זה טקס נחמד, גם החילונים מתעקשים לשמוע קידוש. כולם כומתות על הראשים, לבושים מדי א' ומחכים לאישור של המג"ד, ממש חוויה נחמדה, למה לא.
גם כאן אנחנו מסתבכים. "מישהו הביא כוס"? כנראה שלא.
[1] מכתב זה מוקדש לצוות 3 של פלוגה מ': אוראל קבלו (מפקד), אריאל גרינבאום (תותחן) ובנימין קליינמן (טען במיל'), ולכל שיעור ג' בכל מקום שהם, שטוחנים ימים ולילות להגנת העם והארץ.
[2] הגירסא הצבאית ל - "סבא שלי היה רב".
[3] מתג 24 מפעיל את המערכות החשמליות בטנק.
|
|
