קישורים
חפש בארכיון דף קשר הדפס עמוד זה כתוב לנו עשה מנוי לדף קשר לאתר עלון שבות לאתר ישיבת הר עציון לוח זמני היום ארכיון דף קשר לדף השבוע
לפתיח
החדשות
בעניין ברכה על הולדת בת / איתיאל עמיחי אורון
אם חפץ בנו ה' והביא אותנו אל הארץ הזאת / הרב יעקב מדן
רשות היחיד / אהרון נובוגרוצקי
 הבני''ש / אביעד ברטוב
קובץ וורד 2000



בעניין ברכה על הולדת בת / איתיאל עמיחי אורון[‎1]

בשו"ע (סי' רכ"ג סע' א') נפסק להלכה:

"ילדה אשתו זכר, מברך: הטוב והמטיב, וגם היא צריכה לברך כן..."

מסתימת המחבר משמע שרק על הולדת בן מברכים, ואילו על הולדת בת אין מברכים כלל. במאמר זה ננסה להתחקות אחר יסודות הדין, לברר האם יש לברך גם על הולדת בת, ומהי הברכה אותה יברכו.

מקור הדין

איתא בגמרא בברכות (נ"ט:):

"...קצרו של דבר על שלו הוא אומר ברוך שהחיינו וקיימנו, על שלו ועל של חבירו - אומר ברוך הטוב והמטיב. וכל היכא דלית לאחרינא בהדיה לא מברך הטוב והמטיב? - והתניא, אמרו ליה: ילדה אשתו זכר, אומר ברוך הטוב והמטיב! - התם נמי, דאיכא אשתו בהדיה, דניחא לה בזכר".

הגמרא קובעת שישנן שתי ברכות הודייה, וההבדל ביניהם נעוץ בהיקף הנפשות המודות. כאשר מדובר על הטבה למברך בלבד - מברך "שהחיינו", וכאשר ההטבה היא גם לאחרים - מברך "הטוב והמטיב". הגמרא מקשה מהברייתא שמחייבת ברכת הטוב והמטיב על הולדת זכר, ששם לכאורה מדובר בטובה רק לאב, ומתרצת ששם ישנה הטבה גם לאם, דניחא לה בזכר.
רוב הראשונים השמיטו ברייתא זו ולא הביאוה להלכה. לעומתם, הטור והב"י (סי' רכ"ג) פסקו אותה להלכה, ע"פ ההנמקה המופיעה בגמרא, וללא כל אזכור של ברכה על הולדת בת.

האם מברכים על הולדת בת?

לכאורה, קיימות שלוש אפשרויות מרכזיות בשאלה זו:
‎1. הברכה על הולדת בן היא ייחודית דווקא להולדת זכר, ואין כלל ברכה על הולדת בת - וכך פוסק ערוה"ש (שם). טעם הדבר יהיה קשור למחלוקות השונות על היחס שבין זכר לנקבה, והאם ישנה טובה לעולם בהולדת נקבה כבהולדת זכר.
‎2. מברכים גם על הולדת בת, אלא שהיות ובכך לא ניחא גם לאחרים, הברכה שונה ומברכים רק שהחיינו.
‎3. מברכים גם על הולדת בת ברכת הטוב והמטיב, והגמרא רק מציגה את העיקרון לפיו על לידה ששמחים בה שני ההורים, מברכים הטוב והמטיב.
בבואנו לדון בשאלת הברכה על הולדת בת, הדברים לכאורה תלוים בהבנת ההנמקה המובאת בגמרא - דניחא לה בזכר. מהי אותה ניחותא? אם הניחותא היא בעצם הלידה והשמחה על הילד שנולד, אזי נראה לכאורה שאותו הנימוק מתקיים גם כאשר שני ההורים שמחים בהולדת בת, ויוכלו לברך הטוב והמטיב. אך אם הניחותא היא מטעם אחר, ייתכן ויש לחלק בין זכר לנקבה.
הרשב"א בתשובה (ח"ד סי' ע"ז) דן בגדרי ברכת הטוב והמטיב, וקובע שלא על כל הנאה משותפת ליחיד ולרעיו מברכים הטוב והמטיב, אלא דווקא כאשר ישנה תועלת לו ולאחרים; וזהו הטעם שעל הולדת זכר מברכים הטוב והמטיב:

"...לא בכל דבר שנהנה הוא ואחרים עמו, מברך הטוב והמטיב. שאם כן, אפי' אקרא חדתא יברך הטוב והמטיב. אלא בדבר שיש לו תועלת והנאה בו, ולאחרי' עמו. כגון: יריד' הגשמים וירושת הקרובים. ואפי' בריבוי יין, ואחרים נהני' ושותים ממנו עמו. אבל בהנאה לבד בראיית פירות חדשים, לא מצינו. שא"כ למה שאלו בילדה אשתו זכר: מאן איכא אחרינא בהדיה? ואמרו: דהתם נמי, איכא אשתו בהדיה. תיפוק ליה משום בני ביתו ובניו, דנהנים ושמחים עמו. ואפי' הכל נהנין בילידת הזכרים. אלא שהנאת תועלת קאמר. ובלידת אשתו זכר, יש לאב ולאם הנאת תועלת. חדא: דהוה להו חוטרא לידה ומרא לקבורה. ועוד: שהוא כירך האב והאם. ומדת כל אדם תאבין לו ליורשן..."

בהולדת הבן גלומה תועלת הן לאב והן לאם. לאב - יורש עתידי, ולאם - סיוע בעבודות השונות.
ברם, המשנ"ב (ס"ק ג') מביא בפשטות שהניחותא היא בעצם הבן, ואפי' היו להם כבר כמה בנים, שאז אין משמעות לירושה ולעזרה עד כדי כך.
לכאורה יש מקום לומר שאם קביעת הגמרא היא שהברכה היא על התועלת - אזי ניתן להבין (גם מתוך התחשבות בדפוסי התקופה) את ראיית הבת כמועילה פחות, ועל כן לא יברכו. אולם, אם הברכה היא על עצם השמחה בהולדתו של הבן - כפי שעולה מדברי המשנ"ב, נראה שיש מקום לומר שכאשר שני ההורים שמחים בהולדת הבת - יברכו (ואכן הביה"ל משאיר את העניין בצ"ע כפי שנראה בהמשך).
אפריורית היה מקום להציע הסבר נוסף לניחותא ולומר שהטוב והמטיב כאן מוסב על ההטבה לעולם - שהרי דרכו של הבן לכבוש ואין דרכה של הבת לכבוש (השווה קידושין ב:) וכד', ויישובו של עולם בשדות הפעולה השונים הוא חלקו של הבן, אולם לא משמע כך מדברי הגמרא שתולה את הדבר בניחותא של האם ולא של שאר העולם.
מקור נוסף שיש לו השלכה לדיוננו הם דברי הרמ"א בהמשך ההלכה (שם):

"ואם מתה אשתו בלידתה - מברך שהחיינו, דהא ליכא הטבה לאחריני, וכן אם מת האב קודם שילדתו היא מברכת שהחיינו".

מדברי הרמ"א עולה כי ישנו רובד בסיסי של ברכה על לידה - והוא ברכת שהחיינו, אלא שכאשר נולד זכר וישנה הטבה לשני בני הזוג - מברכים ברכת הטוב והמטיב. על כן, כאשר אחד מבני הזוג אינו בין החיים - עדיין ישנה ברכה על הלידה. ההגיון הוא הסברה הפשוטה, כפי שמסביר הרמ"א - דהא ליכא הטבה לאחריני. עפי"ז מסתבר לומר שגם לו אחד ההורים לא היה חפץ בזכר - לא היו מברכים הטוב והמטיב, אך מ"מ עדיין היה מברך ההורה שכן חפץ בזכר - שהחיינו.

ברכת שהחיינו כברכה על עצם הלידה

על יסוד דברי הרשב"א ניתן להציע שברכת הטוב והמטיב היא על התועלת, ואילו ברכת שהחיינו היא על עצם הלידה. כל לידה מחייבת כשלעצמה ברכת שהחיינו, שהרי היא מלווה בשמחה, אלא שכאשר נוסף עליה נדבך נוסף בדמות ההטבה לאחרים - מברכים גם הטוב והמטיב. ברם, הדברים קשורים בשאלת היחס שבין שתי הברכות. ניתן להבין ששתי ברכות אלו משתייכות לאותה המשפחה. כאשר אדם שמח - עליו להודות לקב"ה ולברך שהחיינו. וכאשר ישנם יותר משתתפים בשמחה - מברך הטוב והמטיב. לחילופין ניתן להבין ששתי ברכות אלו שונות ביסודן. ברכת שהחיינו באה כהודאה על שמחה, וברכת הטוב והמטיב באה כהודאה על התועלת.
נפק"מ בין שתי ההבנות היא השאלה האם יש לברך הטוב והמטיב במקום ברכת שהחיינו, או בנוסף לה. ביטוי לכך נמצא בדברי הסמ"ק שהובאו להלכה ע"י הטור (סי' רכ"ג), אם קנה בית חדש, כלים חדשים וכד', ויש בהם הנאה גם לבני ביתו - מברך גם הטוב והמטיב בנוסף לברכת שהחיינו. עפי"ז מדובר בשתי ברכות שונות. ברכת הטוב והמטיב אינה כוללת בתוכה את ההודאה על השמחה, ועל כן מבין הסמ"ק שיש לברך אותה רק בנוסף לברכת שהחיינו, שהיא הברכה הבסיסית על קניית דברים חדשים, וכ"כ בשו"ת שבט הלוי (ח"ט סי' מ"ו) שבברכת שהחיינו העיקר הוא השמחה, ואילו בברכת הטוב והמטיב העיקר הוא הטובה. לעומת הטור, פוסק הב"י שמברך רק את ברכת הטוב והמטיב, ונראה בפשטות שהבין כצד השני - שברכה זו היא "ברכת שהחיינו מורחבת".
נפק"מ נוספת היא בשאלה האם מברכים ברכת הטוב והמטיב בימי בין המצרים. המחבר פסק (סי' תקנ"א סע' י"ז) שטוב להימנע מלומר שהחיינו בין המצרים. האג"מ (או"ח ח"ג סי' פ') דן בקניית מכונית בימי בין המצרים ואומר שאם היא לתענוג בלבד ובאופן שצריכים לברך שהחיינו - אסור כבר מי"ז בתמוז, אך אם הוא באופן שמברכים הטוב והמטיב - מותר עד ר"ח אב, וממנו ואילך אסור מדין בנין של שמחה, ולא מדין הברכה. משמע מדבריו שאין דין ברכת שהחיינו כדין ברכת הטוב והמטיב. דווקא ברכת שהחיינו נאסרה בימי בין המצרים ואילו ברכת הטוב והמטיב לא נאסרה. כך גם עולה מדבריו בתשובה אחרת (שם, סי' ע"ט) שם מביא האג"מ את דברי השע"ת (תקנ"א ס"ק י"ח) שכתב שאע"פ שאסור לקנות בגדים חדשים מר"ח אב ואילך, אם קיבל בגדים במתנה, שעל כגון דא פסק המחבר (סי' רכ"ג סע' ה') על יסוד דברי הירושלמי (ברכות פרק ט' ה"ג) שמברך הטוב והמטיב שכן יש בזה טובה למקבל וטובה לנותן, יברך מיד. אף כאן משמע שיש לחלק בין ברכת שהחיינו לבין ברכת הטוב והמטיב, ולכאורה ניתן להסיק מכאן שאינם בני אותה המשפחה.
ברם, ניתן להסביר זאת אחרת, שהרי נחלקו הראשונים בטעם הדבר שיש להימנע מברכת שהחיינו בימי בין המצרים. לדעת ספר חסידים (סי' תת"מ) טעם הדבר הוא שא"א לומר "...והגיענו לזמן הזה" כביטוי של שמחה, כאשר ה"זמן הזה" הוא בעצם ימי בין המצרים, שהם ימי פורענות, וכן פסקו המג"א (סי' תקנ"א ס"ק מ"ב) והמשנ"ב (שם, ס"ק צ"ח). לעומת זאת סבור המהרי"ל (שו"ת סי' ל"א) שהטעם הוא מיעוט בשמחה; וכן פסק הרמ"א (שם). עפי"ז ייתכן שהחילוק בין שהחיינו לבין הטוב והמטיב בימי בין המצרים אינו נובע מהבדל מהותי בין הברכות אלא רק מהבדלי הנוסח שביניהן. בברכת הטוב והמטיב אין כל התנגשות בין נוסח הברכה לבין ימי בין המצרים, ועל כן ניתן לברך אותה בימים אלה, מה שאין כן בברכת שהחיינו.
נפק"מ נוספת, שיש לה השלכה לנ"ד היא שאלת ברכת שהחיינו במקרה של ספק. עקרונית מקובלים אנו שאין מברכים בספק ברכות, מצד חומרת האיסור של הוצאת שם שמים לבטלה. ברם, הב"ח (או"ח סי' כ"ט) מחדש להלכה שלא כך פני הדברים לגבי ברכת שהחיינו, הואיל והיא תלויה בשמחת הלב. גם אם ישנו ספק כלשהו לגבי הברכה - בסופו של דבר אם הוא שמח - יברך. אם נבין שברכת הטוב והמטיב היא סניף של ברכת שהחיינו - הרי ששייך לומר שגם בספק ברכת הטוב והמטיב - יברך, אך אם מדובר בברכה נפרדת - לא יברך. הדברים קשורים לנ"ד, מכיוון שהביאור הלכהל (סי' רכ"ג ד"ה זכר) משאיר בצ"ע את שאלת הברכה על בת במידה ושני ההורים רצו בהולדת בת. אם אכן ניתן להקל בספק ברכת הטוב והמטיב - יתכן ויוכלו לברך למרות ספקו של הביה"ל.

פסיקת ההלכה בשאלת הברכה על הולדת בת

המשנ"ב (ס"ק ב') כותב שמ"מ יברך שהחיינו על בת, אך לא מהטעמים שהבאנו לעיל, לפיהם ברכת שהחיינו היא הברכה הבסיסית על לידה - ללא קשר למין הילוד, אלא מסברא - דלא גרע ממי שרואה את חברו לאחר ל' יום ושמח בראייתו דמברך שהחיינו. בסופו של דבר סובר המשנ"ב שהברכה קשורה לעצם הלידה, אך הוא זקוק למחייב חיצוני ללידה עצמה בדמות ההשוואה לדיני ברכת שהחיינו אצל הרואה את חבירו וכו'. על כן מדגיש המשנ"ב שהברכה על בת תהיה דווקא כשרואה אותה בפעם הראשונה, וזאת בניגוד לברכה על הולדת זכר שמברך גם אם לא ראה בעצמו אלא היה בעיר אחרת ושמע על הולדת בנו (שם, ס"ק א').
לדברים אלו של המשנ"ב כבר קדמו דברי הנצי"ב (מרומי שדה ברכות נ"ד.) שכתב שלכאורה יש לברך שהחיינו על הולדת בת, דלא גרע ממי שקנה עבד או שפחה לשמשו שהרי מעשה ידיה לאביה, וכדין הקונה כלים חדשים (אמנם, להלכה כותב הנצי"ב שאין לברך על הולדת בת). שוב, ברכת שהחיינו על הולדת הבת אינה קשורה לעצם הלידה, אלא נובעת ממחייב חיצוני של קניין.
פוסקי הדור האחרון (צי"א חי"ג סי' כ', אג"מ או"ח ח"ה סי' מ"ג, ועוד) דנו בשאלה זו, ורובם נוקטים לברך שהחיינו על הולדת בת. וכתבו שהגמרא לא הזכירה ברכה זו - משום דמילתא דפשיטא היא. מעניינים במיוחד דבריו של הדברי יציב (או"ח סי' פ"ח) שכותב שהראשונים השמיטו ברכה זו מפני שאין כל עדיפות לברך על בן מאשר על הבת, ותולה זאת במחלוקת ב"ה וב"ש לגבי פו"ר (יבמות ס"ב:), ומחלוקת רבי ובר קפרא האם אמרינן אשרי מי שבניו זכרים וכו' (ב"ב ט"ז:), ובמחלוקת רבי יוחנן וריש לקיש האם רביה באה לעולם עם הולדת הבת או מריבה באה לעולם (שם). הדברי יציב כותב שמכיוון שנפסקה הלכה בכל השאלות הנ"ל שאין כל דבר גריעותא בהולדת בת שהרי הלכה כרבי מחבריו, והלכה כב"ה במקום ב"ש, והלכה כר' יוחנן ולא כר"ל, א"כ נמצא שאין עדיפות עקרונית להולדת בן, ועל כל סבירא להו לרבותינו הראשונים שאין כל ענין לברך ברכה מיוחדת על הולדת בן. אמנם, הדברי יציב מצדד שאין לברך כלל - לא על הולדת בן ולא על הולדת בת, אך דבריו חביבים ונחמדים, וניתן עפי"ז לומר שתמיד יברך שהחיינו לכל הפחות.
אכן, אי אפשר להתנתק מההקשר התרבותי המלווה את הדיון כאן מראשיתו. לא מצינו בפוסקים פוסק אשר יפסוק באופן חד משמעי לברך ברכת הטוב והמטיב על הולדת בת, אך נראה שהדברים אינם נובעים מראייה עקרונית הלכתית, אלא מתפיסה תרבותית. כיום, התפיסה התרבותית שונה, רבים שמחים עד מאוד על הולדת בת - וכך ראוי שיהיה, ועל כן אם נבין שהניחותא ליולדת היא בעצם הלידה והתגשמות הציפייה לוולד - יכולים לברך הטוב והמטיב. גם אם נבין כרשב"א, הרי שהיום גם אישה יורשת (למעשה ולא להלכה), וגם הבת עוזרת ומסייעת רבות ביד אביה ואמה - כך שגם לרשב"א ניתן לברך הטוב והמטיב. וכך אכן נראה, דמי גרע תחושת השמחה בקניית כלים חדשים וכד' - שכל מהותם היא פונקציונאלית, מתחושת השמחה על מימוש השותפות של הורים עם הקב"ה?
המורם מכל האמור הוא שאכן יש מקום להורות לברך הטוב והמטיב על הולדת בת כשם שמברכים על הולדת בן.


[‎1] בלב מלא שבח והודייה להשי"ת על כל הטובה שגמל אתנו, ועל לידת בתנו נאוה אהובה, ביום כ"ח באייר, התשס"ד