| קישורים |
|
|
||
|
שבת פרשת חֻקת ז' תמוז ה'תשס"ד, גליון מספר 969
ארבעים שנה הולכים בני ישראל במדבר ומתרגלים לנסים יום יום. כאשר מצרים רודפים אחריהם - הקב"ה קורע להם את הים; כאשר הם זקוקים לאוכל - הקב"ה מוריד להם את המן ואת השליו. עם ישראל התרגל למצב בו "שמלתך לא בלתה מעליך ורגלך לא בצקה זה ארבעים שנה". "נישוך הנחשים היתה לו רק מטרה אחת, להראות לעם את הסכנות האורבות לו במדבר על כל צעד ושעל, ורק כח הנס של הקב"ה הרחיק אותן מעליו עד כה".
על-פי הרש"ר הירש, העונש שהובא על בני ישראל בא מידה כנגד מידה לתלונותיהם: בנ"י מאסו במן היורד להם ע"י נס מדי יום, ובתגובה לכך הסיר הקב"ה את השגחתו הניסית עליהם לכמה זמן כדי לראות כיצד הם יסתדרו ללא השגחה זו. "ויבא משה ואהרן מפני הקהל אל פתח אהל מועד ויפלו על פניהם וירא כבוד ה' אליהם" (במדבר כ', ו).
משה ואהרן, שהנהיגו את עם ישראל ארבעים שנה במדבר, אינם מסתדרים עם הדור החדש של העם ובורחים מהם כאשר נוצרת בעיה. הדור החדש - שלא ראה את כל הנסים שנעשו לאבותיו, שגדל בתנאים שונים, זקוק גם למנהיגים שונים. משה ואהרן שהנהיגו את העם כאשר הייתה השגחה ניסית, מתקשים להנהיג את הדור החדש שיצטרך לחיות בהנהגה טבעית. דוקא יהושע שהצליח לצאת נגד המרגלים בזמן שמשה ואהרן שתקו, דוקא הוא יוכל להכניס את עם ישראל לארץ.
לאירוסיו עם יפה גולדנהירש לדן שיינברג לאירוסיו עם שֶבי סמט בורא עולם בקנין השלם זה הבנין לאורן וטליה זונדר לנישואיהם יהי רצון שתזכו להקים בית נאמן בישראל 
בגליון השבוע: |
||
