פסי ביראות / אהרון נובוגרוצקי

פתיחה

הגמ' בערובין (יז:) מדברת על רה"י מיוחדת העשויה מארבעה עמודים המונחים בארבעת הפינות של הרשות, הנקראים פסי ביראות. מהגמ' משמע שמדובר בדין מיוחד שמטרתו לאפשר לעולי רגל לשתות מים מהבור, שהוא רשות היחיד, כאשר הם מגיעים לירושלים. השאלה היא כיצד ניתן להפוך רה"ר דאורייתא לרה"י, ללא מחיצות אמיתיות? מה עוד שיש כאן סתירה להלכה הבסיסית האומרת שמחיצה שהפרוץ מרובה בה על העומד פסולה.
בשאלה זו דנו הראשונים והתפצלו לשתי סיעות. יש שניסו לאחד בין פסי ביראות למחיצות רגילות, ולטעון שהדין הוא אחד. הראב"ד אפילו מוכיח מכאן שהדין של פרוץ מרובה על העומד הוא רק תקנה מדרבנן[‎1]. תוס' בערובין (יז. ד"ה עושין) טוענים שיש כאן מקרה פשוט של צורת הפתח. לדעתם ניתן להוכיח מכאן שמדאורייתא די באמה מכאן ואמה מכאן, ולא צריך משהו שיחבר ביניהם, כדי שתהיה לנו צורת פתח.
גישה אחרת בראשונים, מחלקת בין המקרה של פסי ביראות, למקרה רגיל של מקום המוקף מחיצות. הרשב"א בערובין טוען שמדובר בסוג שונה של מחיצות. ניתן להבין מדבריו שמדובר ברשות עצמאית ומובדלת, בדיוק כמו תל שאינו מוקף מחיצות אך הוא מובדל מסביבתו[‎2]. אולם, מפשט דבריו משתמע שהחילוק הוא שונה, לא בין סוגי הרשויות, אלא בין שני סוגים של מחיצות:
מחיצות - דרוש מקום מוקף במחיצות האמורות למנוע מעבר חופשי של הרבים, במקום כזה נחלקו בכמה מחיצות בדיוק יש צורך[‎3].
מבנה מוקף, מסגרת - ישנה הגדרה חדשה של רה"י, שאינה דורשת מחיצות ממש, ומסתפקת במחיצות סוג ב', ואולי אפילו בדברים שאינם מוגדרים כלל כמחיצות. הדרישה היחידה של הרשות במקרה הזה היא שתהיה מוקפת מכל ד' רוחותיה לעשות מסגרת, ופסי ביראות ממלאים דרישה זו.

בניית מחיצות מעצי אשרה

בערובין (פ:) מובאת מחלוקת בשאלת עשיית לחי או קורה בעזרת איסורי הנאה[‎4]. להלכה פוסק הרמב"ם (שבת י"ז, יב - יג) שיש הבדל בין לחי שבו אין שיעור בעוביו, לקורה ששם דורשים דבר בעל נפח מסוים. לכן לפי דעתו, ניתן לעשות לחי מאיסורי הנאה, אבל לא קורה. הראב"ד שם טוען שגם בלחי יש שיעור לגובהו, ולכן לא נראה שיש חילוק בין קורה ללחי ושניהם מותרים[‎5].
המ"מ מתייחס לקושיית הראב"ד, ואומר שיש הבדל לפי הרמב"ם בין מקום שיש בו שיעור תלת מימדי, כמו קורה, לבין מקום ששיעורו הוא דו ממדי כמו לחי.
ר' חיים מחלק בכיוון יותר עקרוני. לדעתו בקורה יש לנו דרישה לעובי כדי שתהיה חפצא של קורה, שהרי אם אין לה עובי לא תוגדר כקורה כלל. ללחי לעומת זאת אין שום דרישה עצמית, וגם ללא גובה עדיין תמשיך להיות לחי. הדרישה לגובה נובעת מצורך מסוים של הרשות להיות מוקפת עד גובה של י' טפחים. מהמשך דברי הגר"ח נראה שבכל מחיצות שבת אין לנו דרישה לעובי או לגודל מסוים, אלא דרישה של הרשות להיות מוקפת, ולכן בשבת אין בעיה לבנות מחיצות באשרה, למעט קורה[‎6].
הרא"ל חולק בנקודה זו על הגר"ח, וטוען שלא נראה מהרמב"ם שמדובר על כל המחיצות. הרא"ל מחזיר אותנו לחילוק שהצגנו קודם, בין שני מודלים של רשות המוקפת במחיצות. במודל הרגיל, יש לנו דרישה למחיצות בעלות שיניים, שמטרתם לבודד את הרשות. במחיצות כאלה, בהם דרוש לנו חפצא של מחיצה, ברור שלא יותר השימוש באשרה. במודל המסגרת לעומת זאת, אין לנו שום דרישה למחיצה מסוג זה או אחר, אלא להיקף של המקום. בכזה מקרה נוכל להתיר גם שימוש באשרה. מכאן שהתפקיד של הלחי, הנלמד מהלכה למשה מסיני, אינו לספק מחיצה כמו שלושת המחיצות האחרות, אלא ליצור מסגרת. הלחי מהווה קומבינציה בין שני המודלים, ויוצר לנו עירוב העשוי משלוש מחיצות טובות, ומחיצה רביעית הדומה לפסי ביראות.

רבים בוקעים בו - אתי רבים ומבטלי מחיצתא

דיון בנושא זה מופיע בגמ' בפרק שלישי מערובין (כב.). הגמ' מביאה מחלוקת תנאים בשאלה זו. במקרה של פסי ביראות, שהם מסגרת שלימה, אך מחיצות גרועות: חכמים פוסקים שאין הרבים מבטלים את מחיצות, ואילו ר' יהודה פוסק שכן. לעומת זאת, במקרה של שתי מחיצות מעולות: ר' יהודה פוסק שאין הרבים בוקעים, לעומת רבנן שפוסקים שהם כן.
שיטת ר' יהודה ברורה. לדעתו מחלקים בין מחיצות מעולות שאותן רה"ר לא בוקעת, למסגרת המורכבת ממחיצות גרועות, שאותן הרבים יכולים לבקוע. בדעת חכמים יש קצת ערפל: ארבעת המחיצות המהוות מסגרת, הרבים אינם בוקעים; לגבי מחיצות מעולות, לא ברור מהגמ' מה הטעם בגללו חכמים חולקים על ר"י? האם לדעתם הרבים הורסים מחיצות מעולות. או, שגם לדעת חכמים הרבים אינם יכולים לבקוע מחיצות מעולות, וחולקים על ר' יהודה כיון שבמקרה המדובר יש רק שתי מחיצות.

בקיעת הרבים - מהי עושה

ייתכן שהמחלוקת הזאת בין ר' יהודה לרבנן קשורה לשאלה על מה משפיעה בקיעת הרבים. האם היא משפיעה על המחצה, או על הרשות?
מחיצה: הרבים הורסים את המחיצה, ושוב אינה אלא אוויר.
רשות: הבעיה היא מצד הרשות, הגדרת רה"י היא מקום שלא עוברים בו רבים.
לפי ר' יהודה ניתן לומר שהרבים משפיעים על הרשות ולא על המחיצה[‎7]. לדעתו כל זמן שיש למקום מחיצות, המקום ממשיך להיות רה"י, ולא איכפת לנו מהרבים העוברים באמצע. לעומת זאת מקום חסר מחיצות, שאין לו שום דבר למעט הגדרה כמבנה מוקף וכרה"י, לא יכול להיחשב כרה"י כל עוד הרבים נמצאים בפנים. לפי זה יש לנו בעצם שתי הגדרות של רה"י - מקום מוקף מחיצות, ומקום מוקף העונה על תנאים נוספים המאפיינים את רה"י.
לדעת חכמים, יכול להיות שהרבים כלל אינם משפיעים על המחיצה, וכל המחלוקת בינם לר' יהודה קשורה למספר המחיצות. אם אנחנו בוחרים להבין שחכמים מחלקים בין מחיצות מעולות למקום מוקף, צריך לומר שלדעתם הרבים משפיעים על המחיצה, אבל לא על הרשות. רשות שבנויה רק בעזרת מחיצות, תפסיק לתפקד כרה"י ברגע שהרבים יהרסו את המחיצות. רשות המוגדרת כמסגרת של רה"י, גם אם הרבים יבקעו בה, תמשיך להיות רה"י[‎8].
לפי ההסבר הזה המחלוקת בין חכמים לר"י קשור להשפעת הרבים: לפי ר"י הרבים משפיעים רק על הרשות, לפי חכמים אם הרבים משפיעים, זה רק על המחיצות. יכול להיות שניתן לדייק כיוון אחר למחלוקת בדברי הרמב"ן (מלחמות ו. באלפס). מדבריו עולה שלפי ר' יהודה פסי ביראות אינן מחיצות גמורות, ולכן הרבים בוקעים בהם. יכול להיות שחכמים חלקו על הבנת פסי ביראות, ולדעתם אינם היקף בלבד, אלא מחיצות גמורות. לפי הסבר זה מחלוקת התנאים אינה אלא מחלוקת הראשנים בהבנת "פסי ביראות", אותה הצגנו למעלה.

[‎1] הריטב"א שם מצטט את הראב"ד, ומוסיף עליו שיש דרישה לשיעור מינימלי של מחיצה בכל אחד מהעמודים. השאלה היא מהו אותו שיעור מינימלי? יש שרצו לדבר על שתי אמות, אולם נראה שמדובר על ד' טפחים, וכפי שראינו בשבוע שעבר לגבי השיעור של דפנות סוכה.
[‎2] אם אנחנו מבינים כך, יכול להיות שלדעת הרמב"ן לא יהיה כאן דין אוויר רה"י, בדיוק כמו בתל, וכפי שראינו בשבוע שעבר.
[‎3] במקרה הזה, בניגוד למקרה של מבנה מוקף, אף אחד לא דורש ד' מחיצות מלאות, ואפי' הרמב"ם מסתפק בג' מחיצות ולחי.
[‎4] לחי הוא עמוד או קרש הנמצאים במבוי סתום בצד הפתוח, גובהו המינימלי י' טפחים, ואורכו ורחבו כלשהו. קורה היא קרש המונח מעל הצד הפתוח במבוי, ועוביה לפחות טפח.
[‎5] הסיבה ששניהם מותרים ע"פ הראב"ד היא שאינם נעשים אלא להיכר בעלמא. הרמב"ם כמובן לא יכול להסכים עם הנחה כזו, שכן לפי דעתו הלחי מהווה מחיצה אמיתית, והופכת את המקום לרה"י.
[‎6] ר' משה סולובצ'יק טען שפה יהיה הבדל בין דפנות של סוכה לשבת. בסוכה יש צורך בחפצא של דפנות, ולכן לא ניתן להשתמש באשרה. בשבת לעומת זאת כל תפקיד המחיצות נובע מהדרישות השונות של המקום.
[‎7] אין זה הסבר הכרחי בדברי ר' יהודה. ניתן להסביר שלדעתו הרבים בוקעים מחיצה עבה ולא מחיצה דקה, או לחילופין שלדעתו יש הבדל מציאותי בין מקום שהרבים בוקעים בו מכל הכיוונים למקום שבו יש מחיצות החוסמות שניים מהצדדים.
[‎8] לשאלה הזו מה דעת חכמים נפ"מ במקום המוקף בשלוש מחיצות. אם אנחנו אומרים שלדעת חכמים לא איכפת לי האם הרבים בוקעים או לא, נוכל להקל במקרה הזה. אם אנחנו מבינים שגם לדעתם רק במקום מוקף לא איכפת לי אם בוקעים או לא, נצטרך להחמיר במקרה זה, כיון שהרשות אינה מוקפת לגמרי.