קישורים
חפש בארכיון דף קשר הדפס עמוד זה כתוב לנו עשה מנוי לדף קשר לאתר עלון שבות לאתר ישיבת הר עציון לוח זמני היום ארכיון דף קשר לדף השבוע
לפתיח
החדשות
גדרי ערי מקלט / רע גולן
נחש הנחושת / יקיר לוינשטרן
  (1010 תגובה לרועי הורן (גליון ‎ - דניאל לנדמן
 בפרוזה זו אין בכדי להביע דעה לגבי תוכנית ההנתקות / מתניה מוזס
  תגובה לגיא צבירן / נתנאל בוקס
קובץ וורד 2000


נחש הנחושת / יקיר לוינשטרן

סיפור נחש הנחשת הוא מוזר קצת, ומעניין מאוד. לפני קריאת המאמר, מומלץ לעיין בספר במדבר, פרק כ"א, פס' ד'-ט' (התייחסות סתמית לפס' תהיה מתוך פרק כ"א).

א. החטא והעונש

נתחיל בניתוח החטא של עמ"י, שגרם לעונש מאת ה'. הפרשנים התמקדו בשני חטאים מרכזיים:
‎1. "וידבר העם באלוקים ובמשה"(פס' ה'). החטא של עמ"י הוא עצם הטענה כלפי הקב"ה ומשה. הסבר זה עולה בקנה אחד עם הודאת העם בהמשך "חטאנו כי דברנו בה' ובך"(פס' ז'). כך המהר"ם וה'אור החיים' הסבירו את החטא. ניתן להבין מתוך פירוש רש"י (פס' ה') שעמ"י חטאו בכך שהשוו את משה לקב"ה, עבד לקונו.[‎1]
‎2. "ונפשנו קצה בלחם הקלקל"(פס' ה') - תוכן התלונה. כדי להבין טוב יותר את מהות החטא, נעבור רגע לדבר על משמעות העונש.
רוב הפרשנים נקטו בהסבר של מידה כנגד מידה ביחס לעונש.
הסביר רש"י (פס' ו', ד"ה: 'את הנחשים השרפים'):

"יבא נחש שלקה על הוצאת דיבה ויפרע ממוציאי דיבה, יבא נחש שכל המינין נטעמין לו טעם אחד (טעם עפר) ויפרע מכפויי טובה, שדבר אחד משתנה להם לכמה טעמים".

מכאן ניתן לראות שני הסברים לחטא בתוכן התלונה:
‎1. הוצאת דיבה על המן.
‎2. כפיות טובה על קבלת המן.
כמו כן, ההקבלה לנחש מתבצעת בשתי רמות:
‎1. הנחש הוא עצמו ג"כ מוציא דיבה.
‎1. לנחש אין את הטובה שבנ"י לא העריכו כראוי.

הספורנו והאב"ע קצת יותר כלליים בפירושם - "הם שלחו לשונם לנשוך, כן שולח בם" (אב"ע על פס' ו'). מדבריהם לא ברור אם מדובר בעונש על עצם התלונה, או תוכנה.
האוה"ח, לעומת זאת, מחלק את העונש לשני חלקים: "נחשים" - כנגד מה שדיברו במשה, "השרפים" - כנגד מה שדיברו בה'.[‎2] כמו"כ, האוה"ח מסביר שהנחשים הם יותר 'תוצאה' מאשר 'עונש' - "שלח ה' בם מה שנולדו מחטאם".[‎3]

ב. התיקון

מהי סמליות נחש הנחשת? ודאי, מדובר בתיקון שבא כנגד העונש. חז"ל מיהרו להסביר ש"וכי נחש ממית או מחיה? אלא בזמן שהיו ישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את ליבם לאביהם שבשמים - היו מתרפאים, ואם לאו - היו נימוקים"[‎4] באיזה "שעבוד לאביהם שבשמים" מדובר?
סביר להניח, שמדובר בחזרה בתשובה על החטא שבו חטאו. הנחש אמור להזכיר לבנ"י מדוע הם לקו בנחשים, ועל מה הם צריכים לחזור בתשובה. כשיחזרו בנ"י התשובה - יינצלו מן הנחשים[‎5]
הרמב"ן (פס' ט') הסביר קצת אחרת, וטען שההסתכלות בנחש מגבירה את עוצמת נס רפואת עמ"י. "נס בתוך נס, תסיר הנזק במזיק ותרפא החולי במחליא". הרמב"ן טען שכאשר אדם ננשך ע"י נחש, הסתכלות בצלם נחש מזיקה לו יותר, ואדם כזה צריך להימנע מהסתכלות בגורם שהזיק לו. לכן, העובדה שהאדם מישראל התרפא דווקא ע"י הסתכלות בנחש מעצימה את[‎6] הנס[‎7].

ג. סופו של נחש הנחושת

סופו של נחש הנחושת מתואר במלכים ב', י"ח, ד': "הוא (חזקיה המלך - י.ל)... וכתת נחש הנחשת אשא עשה משה כי עד הימים ההמה היו בני ישראל מקטרים לו ויקרא לו נחשתן", ומובא במשניות פסחים פרק ד', משנה ט'[‎8], שחכמים הודו לו על כך.
מה קרה?
השתלשלות האירועים מתוארת באגדת בראשית (בובר) פרק י"א ד"ה "זעף ה'":
"וכך היה עומד נחש הנחשת, כל זמן שאדם נישך היה מסתכל בו ומתרפא עד שעמד חזקיה וראה את ישראל זונים אחריו, אמר: 'כל מי שהוא צריך להתרפאות יהא הולך אצל זה ומתרפא ומניח את הקב"ה', העבירו... אמר להן: 'כל מי שצריך להתרפאות יסתכל בהקב"ה ומתרפא'".
הגמ' בחולין ו: שואלת: "אפשר בא אסא ולא ביערו, בא יהושפט ולא ביערו? והלא כל ע"ז שבעולם אסא ויהושפט ביערום! אלא מקום הניחו לו אבותיו להתגדר בו", ומסביר שם רש"י שאסא ויהושפט התעלמו מהעובדה שעמ"י עבד את הנחש עצמו, כדי לאפשר לבנם חזקיה לגדל את שמו בכך שהשאירו לו ע"ז להחריב. פירוש זה קשה, כיצד יתכן שאסא ויהושפט אפשרו קיום ע"ז רק כדי לגדל את שם בנם? לכן הסביר שם המהרש"א שהם בעצם לא היו מודעים לכך שעמ"י עבד את הנחש עצמו.

ד. סוף דבר

סוף מר זה מעלה מספר שאלות קשות.
ראשית, צריך להתייחס להשוואה הבלתי נמנעת לעגל הזהב, שע"פ פירושים רבים נעשה מתוך כוונות טובות, לשם שמיים, והוביל לתוצאות בלתי רצויות, בלשון המעטה.
איך משה לא צפה מראש שסוף כזה עלול לקרות? וכי לא היה צריך להתפלל לפני ה' ‎80 יום ו-‎80 לילה בעקבות מאורע דומה? מדוע משה לא גנז את הנחש לאחר שתפקידו נגמר, לאחר המאורע במדבר?
יתכן שמשה היה סבור שכיוון שהציווי לבניית הנחש בא מאת ה' (בניגוד לעגל), מובטח שלא תבוא תקלה על ידו. יתכן שסבור היה שאסור לו להורידו בלי ציווי מה', שציווה להקימו.[‎9] אך אין בכוונתי להאריך בניתוח התנהגותו של משה או לשפוט אותו, חלילה.
לעניות דעתי, יתכן שהציווי להקים דווקא דמות וצלם, נחש הנחשת, כמוקד לתפילה לה' על רפואה, בא כדי לאפשר לעמ"י לחזור בתשובה במידה מסויימת על חטא העגל ע"י כך שיראו בצלם מוקד לעבודת ה', ולא לזנות אחריו, חלילה.
לפי התפתחות הדברים, נראה שעמ"י נכשלו, ולא תפסו הזדמנות זו. יתכן שבאופן זמני הצליחו, אך לאורך זמן לא הצליחו לשמור על גישה נכונה כלפי נחש הנחשת והיחס שראוי לתת לו - לא כבעל כח עצמאי, אלא כסמל להשגחת ה' בעולם - "ה' ממית ומחיה"[‎10].


[‎1] אך יתבאר להלן שלפירוש רש"י - עיקר החטא הוא אחר.
[‎2] וכן יש פירושים אחרים המדברים על משמעות ה"שרפים" - לא אאריך בהם כאן
[‎3] הרש"ר הירש הלך בכיוון דומה, אך לדבריו, אין קשר אינהרנטי בין החטא לבין הנחשים עצמם, מומלץ מאוד לעיין בדבריו
[‎4] משנה במסכת ר"ה, כט.
[‎5] האוה"ח מאריך בנקודה זו בצורה יפה מאוד, מומלץ לעיין בפירושו.
[‎6] כך הסביר בקצרה החזקוני, והאוה"ח שילב אף פירוש זה בפירושו.
[‎7] מדוע נחושת?
נחלקו הפרשנים בשאלה האם ה' ציווה על כך (אב"ע), או משה הוסיף פרט זה מדעתו (רש"י, רמב"ן, ספורנו).
כמו"כ, נחלקו הפרשנים האם הצורך בנחושת הוא חיוני לתהליך התיקון (רמב"ן וספורנו מסבירים כך, אך משני כיוונים הפוכים, כך שההסבר יתאים לפירושם לגבי מהות התיקון), או שמא הוא טכני בלבד (חזקוני).
[‎8] ובגמ' בדף נו.
[‎9] ומובא במדרשים שאנשי ישראל טענו כנגד חזקיה: "איך אתה מעז להרוס נחש שהקים משה רבינו?". יתכן שמשה חשש לתגובה דומה מצד בנ"י במדבר.
[‎10] מעניין לציין, שהרמב"ם בסוף פרק שלישי בהל' עבודת כוכבים פוסק ש"צורות הבהמות ושאר נפש חיה חוץ מן האדם... מותר לצור ואפילו הצורה בולטת". נראה שהרמב"ם לא חשש לע"ז בצלם סתמי של חיה. ניתן להסביר שאין כ"כ חשש לע"ז אצל דמות חיה אא"כ הוענק לצלם מעמד רוחני מסוים מקודם, אפילו לשם שמים, שעלול להתפתח אח"כ לכיוונים לא רצויים