דף קשר 1054 - האויל הראשון /שמעוני גרטי

האויל הראשון /שמעוני גרטי

א. פתיחה

"ויהי בשלשים ושבע שנה לגלות יהויכין מלך יהודה בשנים עשר חדש בעשרים ושבעה לחדש נשא אויל מרדך מלך בבל בשנת מלכו את ראש יהויכין מלך יהודה מבית כלא"
(מלכים-ב כ"ה כז)

פירוש המקובל למילה 'אויל', סובב בתחום שבין טיפש לסתום. לפיכך, מוזר מעט לגלות שמלך בבל נקרא 'מרודך הטמבל'. כמובן, אפשר שמדובר בשם בבלי[1], והמשמעות הבבלית ל'אויל' היא נפלא וגיבור. אך אנו נרצה להציע פרשנות שונה, שתעניק מובן מוכר לכינוי 'אויל מרודך'.

ב. הזיתים והשמן

מילים רבות בעברית, דומות בצלילן הפונטי למילים בשפות ההודו-אירופאיות. תופעה זו קרויה 'הומונימיה', והיא עשויה לנבוע ממקורות שונים. למשל, יש בשפות רבות מילים שנקבעו בגלל צליל מסויים. הגיוני, אם כך, שבשפות שונות נקבל מילים המתארות בצליל דומה את אותו המובן[2].

יש מילים הנקבעות בשל צליל פיסי שקשור אליהן. כך, לדוגמה, נהוג להסביר שהמילה 'בקבוק' מתארת את הקול שאנו שומעים כאשר המים יוצאים דרך הפתח הצר של הבקבוק. בהקשר זה, ייתכן שמילה דומה תופיע בשפות רחוקות ושונות, רק משום שהצליל שבעקבותיו נקבעה הוליד את המילה הזו בשני מקומות שונים.

אולם, יש גם מילים המשקפות מקור קדום זהה ומשותף לשפות שעתה הן נחשבות רחוקות זו מזו. כפי שראינו בעבר, יש מגוון לא קטן של מילים עבריות, שאנו מוצאים את עקבותיהן בשפות הלטיניות, בשפות האריות, וכן הלאה.

המילה שנתמקד בה בסעיף זה, היא השמן (וגם הזית). באנגלית אנו אומרים Oil ככינוי לשמן (וכן Olive ככינוי לזית). האם ניתן למצוא לכך מקבילה בעברית? נרצה לטעון שאכן כך הדבר:

"אם תכתוש את האויל במכתש בתוך הריפות בעלי לא תסור מעליו אולתו" (משלי כ"ז כב)

אפשר לדבר על דימוי שבו כותשים את ה'טיפש' במכתש, במגמה להסיר ממנו את כסילותו. אך דימוי זה מוזר ביותר, בעיקר לאור העובדה שהפסוק מתאר בפירוט רב למדי (חרף מילותיו הקצרות) את הדרך שבה כותשים את ה'אויל' במכתש, בתוך הריפות, בעזרת העלי.

על כן נראה, שיש לספק הסבר שונה לפסוק. אנו נרצה להסביר שהאויל הוא הזית, וליתר דיוק - הזית הראשון של תחילת המסיק. לזית הזה יש טעם בוסרי, והוא נשאר גם אחרי הכתישה[3].

הפסוק מציין, שגם אם כותשים את האויל במכתש, בצורה הטובה ביותר (באופן ידני, על ידי עלי, ולא בצורה מסחרית בבית הבד), אי אפשר להוציא ממנו את טעם הבוסר של זיתי תחילת המסיק - לא תסור מעליו איוולתו.

ייתכן שיש בכוח פרשנות זו, לשפוך אור על פסוק נוסף :

"ויאמר ה' אלי עוד קח לך כלי רעה אולי"
(זכריה י"א טו)

ייתכן שכלי הרועה 'האווילי' שזכריה מצטווה בלקיחתו, הוא כלי שמשמש לאיסוף או לאגירת שמן. קשה, על כל פנים, להעמיס את הפרשנות של 'טפשות' לפסוקו של זכריה.

ג. אויל קופץ בראש

הצענו, בסעיף הקודם, להבין את המילה 'אויל' ככינוי לשמן ולזיתים. אך לא מדובר בכינוי כללי לשמן; ההקשר הוא השמן הראשוני שיוצא מן הזיתים הראשונים, השמן הבוסרי עם טעם הלוואי הגרוע.

נרצה להמשיך ולבאר, כיצד התפתח מכאן המובן המקובל למילה 'אויל'. בשורש הדברים נציע, שפירוש המילה 'אויל' הוא ראשון. במקור כוונו הדברים לזית הראשון, אולם כפי שקורה למילים רבות - המשמעות המופשטת זוקקה מתוך המובן הפיסי, והבוסריות והראשוניות תפסו את מובנה המלא של המילה.

ראוי להוסיף ולהעיר, שלא מדובר כאן על ראשון במובנו החיובי. אנו עוסקים בראשוניות שיש לה הקשר שלילי, ראשוניות בוסרית. מכאן התקבלה, מאוחר עוד יותר, המשמעות של 'טיפש'.

כדאי לציין, בנקודה זו, להקבלה בשפות שמיות אחרות. מצד אחד, הערבית שבה המילה 'אל אוואל' פירושה הראשון. מאידך, גם בארמית – כפי שזכור לנו מראשיתו של פיוט האקדמות :

"אקדמות מילין ושריות שותא

אולא שקילנא הרמן ורשותא"
(אקדמות לשבועות)

כלומר, להקדמת המילים ותחילת השיחה, אקח בתחילה רשות. פירוש זה מבאר היטב את השם שבו פתחנו את המאמר – אויל מרודך[4]. זהו מרודך הראשון, ממש כשם שיש לנו את המלך ארתור הראשון.

על-פי פירוש זה, אפשר לבאר פסוקים נוספים במקרא :

"גם אויל מחריש חכם יחשב..."
(משלי י"ז כח)

הפרשנות המקובלת קובעת שיש כאן עצה לטמבל, כיצד להראות חכם. אך קצת קשה להבין שזוהי כוונת הכותב. נראה יותר, שיש כאן עצה לצעיר, איך להתנהג[5]. אם הצעיר ישב בשקט ויבין שתפקידו (בשלב זה) להחריש, הרי זוהי חוכמה.

פרשנות זו מקבלת חיזוק, מתוך הפסוק הבא בספר איוב :

"ישלחו כצאן עויליהם וילדיהם ירקדון"
(איוב כ"א יא)

אמנם כאן מדובר על 'עויל', אך נראה שהיא היא. כלומר, מדובר במילה 'אויל' בהוראת הביניים שלה כמכוונת לצעיר או לראשון. ההקבלה לילדים מורה על המשמעות הזו של המילה.

ייתכן שפסוקים נוספים גולמים בתוכם את המשמעות הראשונית של המילה אויל. מכל מקום, אנו נוכל לסכם את התפתחות המילה הזו בשלושה שלבים. בשלב ההתחלתי כוונה המילה לשמן הראשוני שיוצא מן הזיתים שבתחילת המסיק. זהו שמן בוסרי, עם טעם 'איוולתי' שקשה להסיר אותו.

בשלב השני הפכה המילה לכינוי (לפעמים גם עם צליל של גנאי) של צעיר, או ראשון[6]. כך מתבאר השם הבבלי אויל מרודך, במובן של מרודך הראשון. לבסוף, הפכה המילה לכינוי גנאי כוללני, על רקע העובדה שהראשוניות אותה ביטאה המילה הייתה ראשוניות שלילית של צעיר שאיננו יודע את מקומו.

לתגובה למאמרו של שמעוני גרטי 'האויל הראשון' / אריאל נוה

[1] השם 'מרודך' הוא, כמובן, שם בבלי. למעשה, שם שנשען על סוג מסויים של עבודה זרה. מעניין לציין ששמו של מרדכי היהודי, אף הוא שם זר ליהדות במקורו.

[2] דוגמה קלאסית היא המילים 'אבא' או 'אמא', שבשפות רבות נהגות באופן דומה. הדבר נובע, מן הסתם, מכך שאלו ההברות הראשונות שהתינוקות מסוגלים למלמל.

[3] המשניות במנחות פ"ח מ"ד-מ"ה, אכן מציינות שלבים שונים של מסיק. אמנם, שם דווקא משמע שהזית הראשון הוא המשובח יותר. אלא שאפשר להשיב על כך בשתי תשובות; ראשית, ייתכן שהאוויל הוא זית בוסרי, שעדיין לא הגיע לרמה של המסיק הראשון המתואר במשנה במנחות. שנית, המשנה מציינת שהדרישה של ראשון נאמרת בשמן למנורה, ולא בשמן של המנחות. משמע, מובחרותו של השמן הזה היא להארה, אך לא לאכילה.

[4] את הפירוש הזה אני חב לחכם יחזקאל כהן.

[5] הגמרא בפסחים צט. לומדת מכאן ששתיקה יפה לחכמים, קל וחומד לטפשים.

[6] עיין גם בדניאל ח' ב. דניאל מתאר את החזון שהוא רואה, כאשר הוא נמצא על אובל האולי. ייתכן שהכוונה לאובל הראשון. כפי שראינו לעיל, בארמית משמשת המילה 'אולא' ככינוי לראשון, וסביר לבאר את המילה הזו בהתאם.


	האויל הראשון /שמעוני גרטי א. פתיחה "ויהי בשלשים ושבע שנה לגלות יהויכין מלך יהודה בשנים עשר חדש בעשרים ושבעה לחדש נשא אויל מרדך מלך בבל בשנת מלכו את ראש יהויכין מלך יהודה מבית כלא" (מלכים-ב כ"ה כז) פירוש המקובל למילה 'אויל', סובב בתחום שבין טיפש לסתום. לפיכך, מוזר מעט לגלות שמלך בבל נקרא 'מרודך הטמבל'. כמובן, אפשר שמדובר בשם בבלי[1], והמשמעות הבבלית ל'אויל' היא נפלא וגיבור. אך אנו נרצה להציע פרשנות שונה, שתעניק מובן מוכר לכינוי 'אויל מרודך'. ב. הזיתים והשמן מילים רבות בעברית, דומות בצלילן הפונטי למילים בשפות ההודו-אירופאיות. תופעה זו קרויה 'הומונימיה', והיא עשויה לנבוע ממקורות שונים. למשל, יש בשפות רבות מילים שנקבעו בגלל צליל מסויים. הגיוני, אם כך, שבשפות שונות נקבל מילים המתארות בצליל דומה את אותו המובן[2]. יש מילים הנקבעות בשל צליל פיסי שקשור אליהן. כך, לדוגמה, נהוג להסביר שהמילה 'בקבוק' מתארת את הקול שאנו שומעים כאשר המים יוצאים דרך הפתח הצר של הבקבוק. בהקשר זה, ייתכן שמילה דומה תופיע בשפות רחוקות ושונות, רק משום שהצליל שבעקבותיו נקבעה הוליד את המילה הזו בשני מקומות שונים. אולם, יש גם מילים המשקפות מקור קדום זהה ומשותף לשפות שעתה הן נחשבות רחוקות זו מזו. כפי שראינו בעבר, יש מגוון לא קטן של מילים עבריות, שאנו מוצאים את עקבותיהן בשפות הלטיניות, בשפות האריות, וכן הלאה. המילה שנתמקד בה בסעיף זה, היא השמן (וגם הזית). באנגלית אנו אומרים Oil ככינוי לשמן (וכן Olive ככינוי לזית). האם ניתן למצוא לכך מקבילה בעברית? נרצה לטעון שאכן כך הדבר: "אם תכתוש את האויל במכתש בתוך הריפות בעלי לא תסור מעליו אולתו" (משלי כ"ז כב) אפשר לדבר על דימוי שבו כותשים את ה'טיפש' במכתש, במגמה להסיר ממנו את כסילותו. אך דימוי זה מוזר ביותר, בעיקר לאור העובדה שהפסוק מתאר בפירוט רב למדי (חרף מילותיו הקצרות) את הדרך שבה כותשים את ה'אויל' במכתש, בתוך הריפות, בעזרת העלי. על כן נראה, שיש לספק הסבר שונה לפסוק. אנו נרצה להסביר שהאויל הוא הזית, וליתר דיוק - הזית הראשון של תחילת המסיק. לזית הזה יש טעם בוסרי, והוא נשאר גם אחרי הכתישה[3]. הפסוק מציין, שגם אם כותשים את האויל במכתש, בצורה הטובה ביותר (באופן ידני, על ידי עלי, ולא בצורה מסחרית בבית הבד), אי אפשר להוציא ממנו את טעם הבוסר של זיתי תחילת המסיק - לא תסור מעליו איוולתו. ייתכן שיש בכוח פרשנות זו, לשפוך אור על פסוק נוסף : "ויאמר ה' אלי עוד קח לך כלי רעה אולי" (זכריה י"א טו) ייתכן שכלי הרועה 'האווילי' שזכריה מצטווה בלקיחתו, הוא כלי שמשמש לאיסוף או לאגירת שמן. קשה, על כל פנים, להעמיס את הפרשנות של 'טפשות' לפסוקו של זכריה. ג. אויל קופץ בראש הצענו, בסעיף הקודם, להבין את המילה 'אויל' ככינוי לשמן ולזיתים. אך לא מדובר בכינוי כללי לשמן; ההקשר הוא השמן הראשוני שיוצא מן הזיתים הראשונים, השמן הבוסרי עם טעם הלוואי הגרוע. נרצה להמשיך ולבאר, כיצד התפתח מכאן המובן המקובל למילה 'אויל'. בשורש הדברים נציע, שפירוש המילה 'אויל' הוא ראשון. במקור כוונו הדברים לזית הראשון, אולם כפי שקורה למילים רבות - המשמעות המופשטת זוקקה מתוך המובן הפיסי, והבוסריות והראשוניות תפסו את מובנה המלא של המילה. ראוי להוסיף ולהעיר, שלא מדובר כאן על ראשון במובנו החיובי. אנו עוסקים בראשוניות שיש לה הקשר שלילי, ראשוניות בוסרית. מכאן התקבלה, מאוחר עוד יותר, המשמעות של 'טיפש'. כדאי לציין, בנקודה זו, להקבלה בשפות שמיות אחרות. מצד אחד, הערבית שבה המילה 'אל אוואל' פירושה הראשון. מאידך, גם בארמית – כפי שזכור לנו מראשיתו של פיוט האקדמות : "אקדמות מילין ושריות שותא אולא שקילנא הרמן ורשותא" (אקדמות לשבועות) כלומר, להקדמת המילים ותחילת השיחה, אקח בתחילה רשות. פירוש זה מבאר היטב את השם שבו פתחנו את המאמר – אויל מרודך[4]. זהו מרודך הראשון, ממש כשם שיש לנו את המלך ארתור הראשון. על-פי פירוש זה, אפשר לבאר פסוקים נוספים במקרא : "גם אויל מחריש חכם יחשב..." (משלי י"ז כח) הפרשנות המקובלת קובעת שיש כאן עצה לטמבל, כיצד להראות חכם. אך קצת קשה להבין שזוהי כוונת הכותב. נראה יותר, שיש כאן עצה לצעיר, איך להתנהג[5]. אם הצעיר ישב בשקט ויבין שתפקידו (בשלב זה) להחריש, הרי זוהי חוכמה. פרשנות זו מקבלת חיזוק, מתוך הפסוק הבא בספר איוב : "ישלחו כצאן עויליהם וילדיהם ירקדון" (איוב כ"א יא) אמנם כאן מדובר על 'עויל', אך נראה שהיא היא. כלומר, מדובר במילה 'אויל' בהוראת הביניים שלה כמכוונת לצעיר או לראשון. ההקבלה לילדים מורה על המשמעות הזו של המילה. ייתכן שפסוקים נוספים גולמים בתוכם את המשמעות הראשונית של המילה אויל. מכל מקום, אנו נוכל לסכם את התפתחות המילה הזו בשלושה שלבים. בשלב ההתחלתי כוונה המילה לשמן הראשוני שיוצא מן הזיתים שבתחילת המסיק. זהו שמן בוסרי, עם טעם 'איוולתי' שקשה להסיר אותו. בשלב השני הפכה המילה לכינוי (לפעמים גם עם צליל של גנאי) של צעיר, או ראשון[6]. כך מתבאר השם הבבלי אויל מרודך, במובן של מרודך הראשון. לבסוף, הפכה המילה לכינוי גנאי כוללני, על רקע העובדה שהראשוניות אותה ביטאה המילה הייתה ראשוניות שלילית של צעיר שאיננו יודע את מקומו. לתגובה למאמרו של שמעוני גרטי 'האויל הראשון' / אריאל נוה [1] השם 'מרודך' הוא, כמובן, שם בבלי. למעשה, שם שנשען על סוג מסויים של עבודה זרה. מעניין לציין ששמו של מרדכי היהודי, אף הוא שם זר ליהדות במקורו. [2] דוגמה קלאסית היא המילים 'אבא' או 'אמא', שבשפות רבות נהגות באופן דומה. הדבר נובע, מן הסתם, מכך שאלו ההברות הראשונות שהתינוקות מסוגלים למלמל. [3] המשניות במנחות פ"ח מ"ד-מ"ה, אכן מציינות שלבים שונים של מסיק. אמנם, שם דווקא משמע שהזית הראשון הוא המשובח יותר. אלא שאפשר להשיב על כך בשתי תשובות; ראשית, ייתכן שהאוויל הוא זית בוסרי, שעדיין לא הגיע לרמה של המסיק הראשון המתואר במשנה במנחות. שנית, המשנה מציינת שהדרישה של ראשון נאמרת בשמן למנורה, ולא בשמן של המנחות. משמע, מובחרותו של השמן הזה היא להארה, אך לא לאכילה. [4] את הפירוש הזה אני חב לחכם יחזקאל כהן. [5] הגמרא בפסחים צט. לומדת מכאן ששתיקה יפה לחכמים, קל וחומד לטפשים. [6] עיין גם בדניאל ח' ב. דניאל מתאר את החזון שהוא רואה, כאשר הוא נמצא על אובל האולי. ייתכן שהכוונה לאובל הראשון. כפי שראינו לעיל, בארמית משמשת המילה 'אולא' ככינוי לראשון, וסביר לבאר את המילה הזו בהתאם.