כי את אשר יאהב ה' יוכיח / מתניה בארי

על צרעת, חשבון נפש, ורפואה אלטרנטיבית

משמוש ופשפוש

"נמנו וגמרו: נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא, עכשיו שנברא יפשפש במעשיו, ואמרי לה ימשמש במעשיו". (עירובין יג:)

"אמר רבא, ואיתימא רב חסדא: אם רואה אדם שייסורין באין עליו - יפשפש במעשיו, שנאמר: 'נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה'' (איכה ג, מ). פשפש ולא מצא - יתלה בבטול תורה, שנאמר: 'אשרי הגבר אשר תיסרנו י-ה ומתורתך תלמדנו' (תהילים צד, יב). ואם תלה ולא מצא - בידוע שיסורין של אהבה הם, שנאמר: 'כי את אשר יאהב ה' יוכיח' (משלי ג, יב)". (ברכות ה.)

בגמרא בברכות מתואר תהליך שעובר אדם: בשלב הראשון, הוא רואה שייסורין באים עליו. כתוצאה ישירה מביאת הייסורים, על האדם לפשפש (או למשמש1) במעשיו, כדי לברר מה עשה שלא כשורה. אם לא מצא את הנקודה הבעייתית, אומרת הגמרא, 'יתלה בביטול תורה'. ניתן להסביר תהליך זה בשתי דרכים: [1]

בדרך הראשונה צעד רש"י (על אתר), שהסביר כי הייסורים הבאים על האדם הם עונש על כך שעבר על צו ה'. אם האדם לא מוצא חטא המצדיק את הייסורים, עליו לתלות את סיבת הייסורים בביטול תורה2. את השלב הזה אפשר להסביר בשני אופנים: או שהחטא המביא את הייסורים הוא ביטול תורה; או שמתוך שביטל תורה, הוא לא מבין במה חטא, ולעולם לא יצליח להבין את סיבת הייסורים שבאו עליו. אם למד ובכל זאת לא הבין, אז כנראה שאין מה לעשות, הקב"ה אוהב אותנו ובאמת לא נבין אף פעם, וקוראים לזה 'ייסורים של אהבה'. [2]

הדרך השנייה, מתוך הנחה שכל הייסורים הבאים על האדם באים מהקב"ה, היא לומר שביאת הייסורים היא סימן, מסר מהקב"ה. כלומר: כאשר הקב"ה מביא ייסורים על אדם, הוא מנסה בעצם לומר לאותו אדם לבדוק את עצמו ולעשות חשבון נפש. אם האדם לא מוצא מה הקב"ה רוצה ממנו, עליו לתלות בביטול תורה - להניח שהוא פשוט לא מבין מה הקב"ה מנסה לומר לו3. אם אחרי חיפוש ולימוד, בכל זאת הוא לא מוצא, אזי מותר לו לוותר על החיפוש, אך חשוב להפנים את העובדה שהקב"ה מנסה לומר לו משהו, וזה פירוש ייסורים של אהבה4.[3] [4]

"קריאה מן השמים"[5]

על פרשת תזריע כותב ר' שלום נח ברזובסקי, מחבר ה'נתיבות שלום'5:

"ועל דרך זה הוא גם עניין הנגעים, שניתנו לישראל לשמירה עליונה לגודל חביבותם... והיינו, שעניין הנגעים ניתן רק לישראל ובזמן הגבוה כשהיתה להם מדרגת הנבואה, שהוא קריאה מן השמים בעת שיהודי אינו מתנהג כראוי, שאז נראה בו נגע שהוא רוח הטומאה שידע שלא התנהג כראוי. והמדרגה העליונה בזה היא נגעי הגוף... ונגעי בגדים באים על פגם שהוא בסביבתו, ונגעי בתים כשהבית אינו כראוי". (נתיבות שלום, פרשת תזריע, 'את אשר יאהב ה' יוכיח')

בעל ה'נתיבות שלום' מבסס את דבריו על המופתיות שבנגעי הצרעת, הן בגוף, הן בבגד והן בבית.

אלא שכאן יש לשאול: אילו הקב"ה רוצה להודיע לנו שאנחנו סוטים מדרך הישר, מדוע הוא נזקק לנגע צרעת? מדוע שלא יגיד לנו באופן ישיר מה הוא רוצה מאיתנו? יטען הטוען, כי הקב"ה רוצה שאנחנו נתאמץ קצת, ונעשה חשבון נפש עצמי. אולם, הקב"ה היה יכול באותה מידה להודיע לנו שעלינו לעשות חשבון נפש!

אני רוצה להציע כי הקב"ה בוחר להתגלות אלינו דרך הנגעים, כדי שנבין ונפנים שכל דבר הקורה אותנו, נובע מהקב"ה. לפי טענה זו, כל מחלה ופגע שהם יענו להגדרה זו, ועלינו לעשות חשבון נפש על כל מחלה או מכה שאנחנו מקבלים.

נוסיף נקודה אחת, למרות שאינה קונבנציונלית. התלבטתי רבות אם להעלותה על הכתב או לא, ולבסוף הכרעתי כן להעלותה פה, מתוך הנחה שהפתיחות אליה מחנכת הישיבה יכולה להכיל גם אותה. הנקודה הזאת עוסקת ברפואה אלטרנטיבית, וספציפית בתחום הנקרא 'קינסיולוגיה'6. [6]

הקינסיולוגיה מבוססת על ההנחה שכל דבר הקורה לאדם נובע מאיזשהו רגש או רצון תת-מודע. יש כאן לקיחת אחריות נרחבת מאד – על כל אדם לשאת בחלק מהאחריות לכל דבר שקורה מסביבו. אחד העקרונות עליהם מבוססת אמנות הריפוי הזו, הוא שהמחלה אינה שרירותית, אלא יש קשר בין הנקודה הכואבת. לבין הרגש או הרצון הבעייתי. בַּתחום נהוג לטעון שהתת-מודע של האדם מדבר אתו דרך הגוף.

אולי זה לא כל כך מופרך? אולי בעצם הקב"ה הוא המעביר לנו מסרים דרך הגוף שלנו, וכל פעם שקורה לנו משהו, עלינו לברר ולעשות חשבון נפש עם עצמנו?

ואולי התת-מודע, החלק הפנימי שבנו, הוא החלק שיותר קשור אל הקב"ה, והמסרים מגיעים אלינו הן מהקב"ה והן מעצמנו הפנימי והאמיתי? אם נבין כך, הרי הדברים מתאימים לשיטת בעל הנתיבות שלום, שהנגע הוא נבואה כלשהי.

סיכום

הנחה אחת הנחתי בכתיבת שורות אלה: כל דבר שקורה לנו, קורה לפי החלטת הקב"ה. כשאנחנו יוצאים מנקודת ההנחה הזאת, ייתכן מאד שהקב"ה מנסה לדבר איתנו דרך האירועים הסובבים אותנו. מטרתנו, אם כן, היא לחפש ולבדוק איפה אנחנו יכולים למצוא את ההארה/הערה הא-לקית, ולעשות חשבון נפש עם עצמנו כאשר זו אכן מגיעה.

ולסיום, נקודה למחשבה: אמנם היום אין לנו צרעת, דרכה יוכל הקב"ה לתקשר איתנו. אולם, יש לנו מספיק מחלות בעולם. אם נפנים באמת שכל מחלה היא על תקן אותה צרעת המקורית, אז מה לגבי צרעת הבגד וצרעת הבית, אותן הזכיר בעל ה'נתיבות שלום'? האם הן אינן קיימות לגמרי? או שמא, אם הצבע מתקלף בבית והוא מתחיל להתמוטט, עלינו לעשות חשבון נפש, כיוון שביתנו (במובן המטפורי) אינו מתנהל כשורה?