| קישורים |
|
|
||
|
ובתורתו יהגה "ואמר רבא: בתחילה נקראת על שמו של הקב''ה, ולבסוף נקראת על שמו שנאמר: בתורת ה' חפצו - ובתורתו יהגה יומם ולילה" (ע"ז יט.). כמעט לכל אחד יוצא, מדי פעם, שנקודה מסוימת בלימודו תופסת את עיניו, מעסיקה אותו ומדברת אליו. בלימודי המחשבה הדבר בולט ביותר – תוך כדי לימוד עצמי, חברותא, שיעור או חוג במחשבה, על פי רוב הלומד מתמודד עם מחשבות ורעיונות שונים; לעתים עמוקים או קיומיים, לעתים קשים ומקוממים. בפינה זו נרצה לפרסם, באופן קבוע, רשימות קצרות של רעיונות ותובנות של תלמידי הישיבה, סביב קטע מסוים (או מספר קטעים) בספרות המחשבה. הן סיכום המסר שלדעת הלומד עולה מדברי הספר שלמד, והן חידוש של הלומד עצמו בעקבותיו– שניהם נחשבים 'תורתו' של הלומד, ושניהם יתקבלו בברכה. בברכת 'כי מי בז ליום קטנות', העורכים. הרמב"ם והפוסט-מודרניזם / אביה ארנפלד בפרק השני של חלק א, בספרו המונומנטלי – מורה הנבוכים – עונה הרמב"ם על שאלה שהקשה לו פעם אדם מלומד: "הקשה לי אדם מלומד לפני שנים קושיא מופלאה... נראה מפשט הכתוב כי הכוונה הראשונה באדם שיהיה כשאר בעלי החיים ללא שכל וללא תבונה ולא יבדיל בין טוב לרע, וכאשר הִמְרה הביא לו מריו את השלמות העצומה המיוחדת לאדם, והיא שיהא לו כח ההבחנה המצוי בו שהוא נכבד מכל הענינים המצוים בנו ובו מהותינו, והנה זה תימה, שיהא עונשו על מריו לתת לו שלמות שלא היתה לו והוא השכל..." (הוצאת מוה"ק, עמוד יט). כלומר – איך ייתכן שלאחר אכילת האדם מהעץ קיבל את 'מתנת' הדעת? התמיהה היא למעשה כפולה – הן על כוונת הקב"ה שהאדם יהיה כבהמה, ללא דעת בכלל, והן על כך שמחשיבים את נתינת הדעת לעונש על חטא האכילה! תשובת הרמב"ם (שם) לא מרחמת על השואל: "אמרנו, אתה המעיין בתחלת מחשבתו ורעיונו ומי שדמה שיבין ספר שהוא הכשרת הראשנים והאחרונים בעברו עליו במקצת העתים הפנוים מן המשתה והתשמיש כמו שהוא עובר על אחד מספרי קורות הזמן או על אחד השירים, תן דעתך והתבונן, כי אין הדבר כפי שחשבת בעיון ראשון, אלא כפי שיתברר לאחר התבוננות בדברים הללו...". בהמשך דבריו מסביר הרמב"ם, כי אכילת האדם מהעץ הביאה עליו את עונש ה'טוב והרע', ולא את עצם הדעת, שהייתה בו כבר לפני כן. לשיטת הרמב"ם, תכלית האדם היא להיות יצור שכלי, מטרת האדם הראשון היתה לעסוק רק במושכלות (חכמה), ללא כל עניין במפורסמות – מנהגי העולם אותם מקטלגים תושבי העולם כמנהג 'טוב' או 'רע'. או כשם שהוא מבהיר: 'לפי שאין אומרים השמיים כדוריים – טוב, הארץ שטוחה – רע; אלא אומרים אמת ושקר, וכך בלשוננו אומרים על הנכון והשוא אמת ושקר, ועל הנאות והמגונה טוב ורע...' (שם, עמודים יט-כ). באכילתו מעץ הדעת הביא האדם על עצמו (או שמא: הביא הקב"ה עליו) את יכולת ההבחנה בין טוב לרע, כעת הכרחי עבורו, כמו שהכרחי למנהיגים ולדיינים[1], להחליט ולהגדיר טוב ורע מהם במקום להגות באמיתות הנצחיות. דומה אני כי לדעת הרמב"ם ה'מחלה' – המכונה 'פוסט מודרניזם' – היא היא העונש על החטא הראשון. הרגשתו של כל אדם פרטי שביכולתו להגדיר לעצמו מה טוב ומה רע ללא כל מאמץ, היא שורש הרוע בעולם. היא הפוסט מודרנה השוללת את האמת (ולכן מאפשרת לכל מאן דבעי להגדירה), ולא נותנת אפשרות העדפה של דעה אחת על חברתה. וכי לא כל המלחמות נובעות מחוסר התאמה של הגדרת הטוב של שני הצדדים? הפוסט מודרניסט חושב שאין הבדל בעולמנו, בין קודש לחול ובין אור לחושך. ולא היא! כל זאת אינה אלא אשליה בעלמא שמשלה האדם את עצמו ומקורה בחטא הקדמון. עלינו להמשיך לחפש את האמת על-ידי קיום ולימוד התורה המכוונת, כך אנו מאמינים, לתכלית הנכונה. שנזכה להתגבר על האשליות האופפות אותנו ונדע לקלף את הקליפה הרעה של טשטוש הגבולות. שנזכה לחתור תמיד לאמת, ועל-ידי כך נעשה את רצון ה' ונתקן את העולם במלכותו. |
||