מילה, שופר וחצי שבת? / חיים מאיר פינסון[1]

הנסיון להשוות בין מקרה של מילה שזהו כביכול 'מוקצה לחצי שבת' לשופר לפני גזירה דרבה הוא חידוש אפשרי, אך ברצוני להצביע על נקודה בעייתית.

לענ"ד באופן כללי במוקצה יש שאלה מהו מוקצה מפאת העובדה שאין לו שימושים בשבת (אם מחמת גופו, מחמת איסור, וכד') ההגדרה של 'אין לו שימוש' לכאורה אומרת שימוש מצוי ותדיר לפחות במידה מסויימת כלומר חפץ שנשתמש רק במקרים מאוד נדירים הוא יהיה מוקצה. ולכן שופר, שיש אפשרות סבירה שנצטרך להוציא אנשים אחרים ידי חובה אז לא תהיה בו בעיה בשימוש בשבת, אך מילה שמדובר בדבר שהוא בדרך כלל מתוכנן מראש (לפחות מי יהיה המוהל) ובאמת מדובר על מקרה מאוד נדיר שנצטרך 'להקפיץ' מוהל, אז סכין המילה תהיה מוקצה.

חשוב אולי לציין שיכול להיות שמדובר פה על הגדרות הלכתיות הוה אומר גם במקום שיש רק שני יהודים ושניהם יצאו ידי חובת מצות שופר הוא לא יהיה מוקצה מאחר שיש קביעה הלכתית גורפת ולא משנה לנו מקרים פרטניים.

נקודה נוספת שאולי רלוונטית לדיון כאן היא איך אנו מסתכלים על מילה ושופר בשבת האם זה הותרה או דחויה (או בניסוח קצת שונה באיזה אופן דוחות מצוות אלו את השבת האם זו דחייה מוחלטת או חלקית) אם זה ממש הותרה אולי יש יותר מקום להקל מאשר אם זה דחויה.

בנוסף אם עסקינן בחיפוש מקרים כאלה של מוקצה לחצי שבת ניתן להעלות הצעה שיהיה מקרה כזה בנדר באחת משתי סיטואציות:

א. נדר לפני השבת על חפץ עד לאמצע השבת (מאחר שהיה בדעתו להשתמש בחפץ מבעוד יום בשבת עצמה אז יכול להיות שלא נאמר 'מיגו דאתקצא').

ב. נדר בשבת עצמה לתקופה מסויימת יוצר מציאות של מוקצה לחצי שבת (כנראה רק לאכילה).

יכול להיות שישנם מקרים נוספים דומים כמו אדם שייחד דבר לשבת אז מכיוון שהוא הבעלים אז קובע שזה אינו מוקצה ואם מת או נשתטה בשבת עצמה מה יהיה דין חפץ זה במיוחד אם מדובר בחפץ שאין לו שימוש לכלל האנשים אלא לאותו אדם.