"ויגדלו הנערים" / עמית קזימירסקי

"וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים"

(בראשית כ"ה, כ"ז).

רש"י על אתר מבאר:

"ויגדלו הנערים ויהי עשו. כל זמן שהיו קטנים לא היו נכרים במעשיהם ואין אדם מדקדק בהם מה טיבם, כיון שנעשו בני שלש עשרה שנה זה פרש לבתי מדרשות וזה פרש לעבודה זרה"

מדברי רש"י עולה שעד גיל 13 התנהגו שני הילדים בצורה זהה. שניהם נטלו ידים לפני האוכל, ברכו המוציא וקראו קריאת שמע. אך ברגע שהתבגרו התפצלו דרכיהם, ופנו כל אחד לדרכו. נשאלת השאלה, היכן היו יצחק ורבקה כל אותם שנים, וכי לא שמו לב שאחד מילדיהם נוטה לדרך אחרת.

הרש"ר הירש בפרושו על התורה מבאר שיצחק ורבקה לקו בחינוכם בכך שהעניקו לשני ילדיהם אותו חינוך, ושכחו את הכלל "חנך לנער על פי דרכו". יש לחנך את הנער בהתאם לתכונותיו, ובהתאם לגיוון הקיים בחייו.

שתי אסכולות קיימות בעולם הישיבות של הציונות הדתית:

1. ישיבות הדוגלות בחינוך על פי קו מחשבה מסוים.

2. הישיבות הדוגלות בגישה פלורליסטית ולא בקו מחשבה מסוים: "אלו ואלו דברים א-לוקים חיים".

ישנו יתרון גדול באסכולה הראשונה הדוגלת בהקניית דרך אחת לתלמיד. בפני התלמיד מוצגת דרך ברורה, ואין חשש שיתבלבל עם דעות אחרות. אולם בדבר טמון חסרון אימננטי, אין התלמיד לומד לגבש דעה לעצמו. אין הוא יודע כיצד להתמודד עם דעות אחרות, למעט פסילתם על הסף. למעשה נשאר התלמיד כל חייו תלוי בהנחייתם של מורי דרכו, חסר עמוד שידרה ודעה עצמאית.

מנגד, עומדת האסכולה השנייה הדוגלת דווקא בפתיחות ובגיבוש דעה עצמית, תוך התמודדות מתמדת עם המציאות ועם דעות אחרות. יש להדגיש שאין בכך מתן לגיטימציה לדעות פסולות. אומנם יש בכך סיכון, התלמיד אשר מופיע לפניו מגוון כה גדול של דעות יכול להתבלבל ואף ללכת שולל אחרי דעות פסולות.

יש הטוענים שדוקא הצגת דברים בדרך אחת תביא את הלומד לשלמות דעת ולמיעוט הרהורים. לדעתי הדבר הפוך, הצגת הדברים בדרך של התמודדות עם מורכבות עולה במידה רבה על הצגתם בפשטנות. בדרך ההתמודדות, לומד התלמיד לקנות כלים לאמוד דברים ולהתמודד עם המציאות הטופחת על פניו. החיים אינם פשטניים וחד גוניים. הדרך להגיע להבנה שתתיישב על הלב ולהתמודדות נכונה עם החיים, הינה להציג את הדברים בצורה האמיתית שלהם- מורכבות. ישנה נטיה טבעית לומר שכאשר הכל כל כך מורכב דוקא התמימות והפשטות תעזור ללומד להתמודד עם הקשיים העומדים בפניו. ברם, אין הדברים עומדים במבחן המציאות, בעולמנו מורכבות היא חלק מובנה. לדוגמא, אדם החי בתודעה שהמציאות מובלת לכיוון גאולה, ואינו מבין את המורכבות הקיימת במושג זה. כאשר יחווה זעזועים אשר אינם תואמים את תפיסתו, הוא עלול לראות בכך שבר – והדברים מוכרים. על כן צריך לגבש דעה תוך כדי התמודדות עם המציאות, ולא תוך התעלמות ממנה.

חיינו אינם בנויים כפי שהיו חיי היהודים לפני חמישים שנה, וכמובן שלא לפני מאה שנה – דרך התמימות הפשטנית עברה מן העולם. אי אפשר להסתגר מפני מורכבות החיים. החיים הם לא פיקניק, יש בהם הרבה קושי והרבה התמודדות מתמדת ושוחקת אשר הפשטות ותמימות אינם יכולים להם.

רק תלמיד הנחשף למגוון דרכים, והבנתו עולה מתוך ליבון הסוגיות, שורשיו עבים יותר ועמוקים יותר. ממילא יוכל לצמוח גבוהה יותר ובצורה עמידה יותר. תלמיד זה יוכל לעמוד כנגד מציאות החיים הנכפת עליו. דוקא כלים הנרכשים מתוך התמודדות וליבון הסוגיות יכולים ללוות את האדם לכל אורך חייו ולהיות רלוונטיים גם כאשר המציאות משתנה.