לחכות לחקות* / ידידיה חרבש

והנה אנו מתקרבים לימי הדין, לימים בהם יקבע גורל השנה הבאה, ימים אשר נושאים עימם את גזר דיננו ובתקווה שאת גמר החתימה הטובה.

בימים טרופים אלו, נהגו ישראל לנקות מצפונם בפני אותם אנשים אשר כבודנו ויחסנו כלפיהם לא היה למופת כמצופה. ניקיון המצפון הינו פרט חשוב בהתקרבנו אל יום קדוש זה ולכן ראיתי לנכון לפנות אל אותם אנשים, אל אותם פגועים שלא מדעת, ולבקש את סליחתם ומחילתם.

אשתקד הזדמן לי ויכוח עם מו"ר הרב מדן שליט"א בעניין רצינות ההיתר לחקות רבנים בפורים. הרגשתי רע עם זה שרבנים מוכנים (ואף מדרבנים) שיעשו חיקויים שלהם, שבחורינו יפגינו את כישרונם ויפילו מצחוק את הצופים התמימים. אך מכיוון שבכל אדם ואדם מוטמן עמוק איזה אלי יצפאן קטן, ישנם זמנים ורגעים, בהם כל אחד מאיתנו מרגיש את הצורך והרצון העז לרצות את החבר'ה עם חיקוי מוצלח של רב זה או אחר. באותם זמנים שהחבר'ה יושבים, מריצים צחוקים, חיקויים של קולות רבני הישיבה מוצגים לראווה. מגוון רחב של חיקויים כושלים פוקד את החדר (או המבואה). רק תבחר שם ומיד כולם ישמחו להציג את כישרונם.

אין לי כוונה להאריך במכתב זה. אין לי כוונה להעיק.

ברצוני לבקש מחילה מלאה מאותם רבנים, מאותם אנשים שמצד אחד גורמים לנו אושר עילאי, אך אנו לא מתייחסים אליהם בצורה הכי כשרה. אולי מחלתם על כבודכם, אולי כבודם נהנים לראות את השתקפותם בראי די מטושטש ומעוות (מה לעשות, מאז שאוריך עזב...). אך המצפון שורף, דורש בירור, דורש מחילה! לא הייתה שום כוונה לפגיעה במזיד, וחלילה לא הייתה כוונה ללכלך או לומר לשון הרע. סליחה.

בהזדמנות זו, רציתי לבקש גם את מחילתם של אותם תלמידים שמבלי כוונה נאמר עליהם לשון הרע, או רכילות, מאותם תלמידים שלא התייחסתי אליהם בצורה יפה, ואולי אפילו פוגעת.

בתקווה לשנה מצויינת, מלאת לימוד פורה, התגדלות, רצון ושאיפות, הצלחה, ודיבוק חברים!

אוהב ומעריך,

ידידיה חרבש