בין מחיית עמלק להנהגת יהושע / דניאל להמן

לפי הפרשנות הרווחת, לאחר ניצחונם של ישראל על עמלק ברפידים (שמות י"ז, ח-יג), ה' מצווה את משה להודיע ליהושע, שעמד בראש העם בשעת המלחמה:

"כִּי מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם" (שם, יד)

במה זכה יהושע להיבחר כנמען לדברים אלו? פרשני המקרא חלוקים בעניין; מצאנו שתי גישות עיקריות. האחת נצמדת להקשרם המיידי של דברי ה', המלחמה ברפידים. הואיל ויהושע הוביל את העם בשעת המלחמה, לא מפתיע שיהושע נשאר על הבמה המקראית, שאחת מהשלכות המלחמה קשורה אליו. בגישה זו – על נגזרותיה השונות – נוקטים, בין היתר, ר"י אברבנאל, בעל "אור החיים" ושד"ל (שם).

אסכולה שנייה סבורה שדברי ה' ליהושע ועתידו – יורש משה, המכניס את בני ישראל לארץ – תלויים זה בזה. בגישה זו – על נגזרותיה השונות – נוקטים, בין היתר, רש"י, רשב"ם, ראב"ע ורמב"ן (שם).

במבט טרומי, נראית הגישה הראשונה הרבה יותר הגיונית מחברתה. שכן, מבחינה מתודית, אין היא מכריחה את הפרשן לתור רחוק בחיפוש זיקה בין דברי ה' לבין יהושע. גם מבחינה עניינית, הגישה השנייה בעלת חסרון פשוט למדי: הייתכן שבעת המלחמה ברפידים – שבועות אחדים לאחר יציאת מצרים –הייתה מפורסמת כבר העובדה שיהושע יכניס את בני ישראל לארץ? והרי מינויו של יהושע כיורשו של משה התרחש כמעט ארבעים שנה אחרי המלחמה ברפידים (במדבר כ"ז, טו-כג)!

מתבקשת אפוא השאלה: מה הייתה ההוה אמינא של האסכולה השנייה; מדוע העלתה על דעתה פירוש אלטרנטיבי לזה שהציעה הגישה הראשונה? ובניסוח אחר: מה היתרון בשילוב עתידו של יהושע עם דברי ה' אודות מחיית עמלק?

ברמה הבסיסית, ניתן להציע שלא בכדי מגלה ה' עתידות ליהושע, אלא כדי להכינו לתפקידו העתידי, להנהגת העם. אולם נדמה, שאין ברעיון זה, כשלעצמו, להצדיק את העדפת הגישה השנייה על פני חברתה.

נבקש להציע, שהקשרו הרחב של הפסוק "מחֹה אמחה את זכר עמלק מתחת השמים" טומן בחובו מגמה בלתי-מנותקת מתקופת הנהגתו של יהושע: המעבר המפורסם מהנהגה ופעולה נסית-א-לקית להנהגה ופעולה טבעית-אנושית, "המעבר... מחיים שהנס נוכח בהם, המאפיינים את החיים במדבר, לחיים טבעיים, המאפיינים את החיים הרגילים של עם ישראל בארצו".[1]

נסביר ונפרט.

ארבע פעמים בתורה, נמסרת ליהושע, באופן פרטי, אמירה מפורשת ומפורטת אודות העתיד לבוא;[2] נציגן בסדר הופעתן:

א. "מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם" (שמות י"ז, יד)

ב. "עֵינֶיךָ הָרֹאֹת אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱ-לֹהֵיכֶם לִשְׁנֵי הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה כֵּן יַעֲשֶׂה ה' לְכָל הַמַּמְלָכוֹת אֲשֶׁר אַתָּה עֹבֵר שָׁמָּה. לֹא תִּירָאוּם כִּי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם הוּא הַנִּלְחָם לָכֶם" (דברים ג', כא-כב)

ג. "חֲזַק וֶאֱמָץ כִּי אַתָּה תָּבוֹא אֶת הָעָם הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתָם לָתֵת לָהֶם וְאַתָּה תַּנְחִילֶנָּה אוֹתָם. וַה' הוּא הַהֹלֵךְ לְפָנֶיךָ הוּא יִהְיֶה עִמָּךְ לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַעַזְבֶךָּ לֹא תִירָא וְלֹא תֵחָת" (שם ל"א, ז-ח)

ד. "חֲזַק וֶאֱמָץ כִּי אַתָּה תָּבִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לָהֶם וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִמָּךְ" (שם, כג)

נקל לשים לב להדרגתיות בארבעת האמירות. במהלכן, חלקו של ה' הולך ופוחת, ואילו חלקו של יהושע הולך וגדל – עובדה המצביעה על תמורות בקרב העם. באמירה הראשונה, בעניין עמלק, ה' פעיל ויהושע איננו; אחר-כך, בעניין המלכים והממלכות, ה' עדיין פעיל – בעבר ובעתיד – אך מתווספות ליהושע פעולות משלו, בטלות אמנם לעומת אלה של ה': "אשר אתה עֹבר שמה", "לא תיראום". באמירה השלישית, חיזוקו של משה ליהושע ערב מותו, חלקו של יהושע יותר משמעותי – "אתה תבוא את העם הזה", "ואתה תנחילנה" – ואילו חלקו של ה' מצטמצם מלוחם וכובש למבטיח הארץ לאבות, ל"הֹלך לפניך", ולדבק ביהושע ובעם. ולבסוף, בחיזוקו של ה' ליהושע, גם "הֹלך לפניך" איננו, וה' "נותר" כמבטיח הארץ ודבק ביהושע ובעם, ותו לא. בהתאם, בשתי האמירות האחרונות, תפקידו של יהושע משתנה מ"אתה תבוא את העם הזה אל הארץ" ל"אתה תביא את בני ישראל אל הארץ"; לפי החזקוני (שם, ז), המעבר מ"תבוא" ל"תביא" מרמז על עלייה במעמדו של יהושע, מנכנס לארץ יחד עם בני ישראל למכניס את בני ישראל לארץ.

נוסיף, שמבין ארבע האמירות, רק האחרונה עברה ישירות מפי ה' לאוזני יהושע. ייתכן, שעובדה זו רומזת כי השינויים באופי חייהם והנהגתם של בני ישראל אינם מנוגדים כלל לרצון ה'. הרי לפי דרכנו למדנו, שה' עצמו נושא את האמירה מרחיקת-הלכת ביותר, את הצמצום המרבי במעמדו שלו וההרחבה המרבית במעמדו של יהושע.

אם כן, הקשרו הרחב של הפסוק "מחֹה אמחה את זכר עמלק מתחת השמים" מצביע על עתידו של יהושע – תקופת הנהגתו – בצורה מובהקת. ודומה, כי אותו הקשר רחב מהווה ביסוס לפרשנות המקשרת בין עתידו של יהושע לדברי ה' אודות מחיית עמלק. נקודת המחלוקת בין פרשנות זו לחברתה, הרואה זיקה בין חלקו של יהושע במלחמה מול עמלק ברפידים לבין דברי ה', מתמקדת בדילמת העיון הנכון בפסוק "מחֹה אמחה את זכר עמלק מתחת השמים" – בהקשרו המיידי או בהקשרו הרחב.

כך או אחרת, אלו ואלו דברי א-להים חיים.