| קישורים |
|
| ||
|
דברי פרידה הרב יעקב מדן שליט"א רועי היה בחור שקט, מופנם, קשוב לזולת, קשור לחבריו ומאוד אהב את משפחתו. יחד עם זאת היה בחור חכם, בעל חשיבה מעמיקה, תמיד חתר להגיע לאמת, גם אם היא קשה, וגם בשאלות חובקות עולם, ויהא המחיר אשר יהא. הוא התנדב למגן דוד אדום, היה מתנדב מסור במיוחד, וכשקראו לו, לא היסס לצאת באמצע הלילה ואף ל'הקפצות' נוספות באותו לילה. לפני זמן מה זכה להשתתף ביילוד תאומים באמבולנס. על אהבתו לארץ לא צריך להכביר במילים, דיברו על כך כבר לפניי. הוא אהב את הארץ ואת אדמתה, אהב לטייל בין רגביה ועל שביליה. ידע היטב את ההיסטוריה שלה ושל עם ישראל היושב עליה, והיה מחובר היטב לשושלת היהודית הנטועה בה. השירות הקרבי בצבא היה יקר בעיניו מאוד, והוא נלחם בכל כוחו כדי להעלות את הפרופיל הרפואי שלו, כדי שיוכל לשרת ביחידה קרבית. בחור ערכי כרועי אינו גדל מעצמו בחלל הריק. הוא גדל רק על שורשים עמוקים של אהבת עם ישראל ואהבת ארץ ישראל, שורשים של חסד ואהבת האדם, על ערכים של אמת. היו אלו שורשים שקיבל בעיקר במשפחתו האוהבת, הנטועה לעומק בגינת הערכים שהזכרנו. בדבריי אני שליח של ציבור שלם, חבריו של רועי בישיבה. אני רוצה לסיימם בשורות בודדות מדברים שכתב אליו לאחר מותו אחד מחברינו בישיבה: רועי. אני מת עליך, על החיות שבך, הנפש ששחררת לעולם בצורה כל כך מרגשת. היכולת שלך להקשיב, לשמוע את ציוץ הציפורים ולהתרגש. לעמוד אינסטינקטיבית מול הטבע בכל שלב ולחוש אותו. לגעת בכל רגב אדמה. יהי זכרו ברוך.
אודי לוינסקי לרועי, חברי ושותפי לחדר, הכרתי אותך לראשונה בישיבה כשהתחלנו ללמוד יחד בחברותא הלכה יומית. מהר מאוד נהיינו חברים טובים. לאחר שנפצעתי בברך, תמכת בי במהלך השיקום. כשהייתי עושה הליכות על מנת לחזק את הברך היית מתלווה אלי. מהר מאוד חשפת לפני את אהבתך לארץ, אדמתה ונופיה. היית מטייל בכל מקום בארץ, כמעט בכל מקום דרכה כף רגלך. היית הכתובת לחברים מהשיעור כשרצו לארגן טיול לחבר'ה. קיימת את הפסוק "קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה". היית בן אדם מדהים, אדם טוב. דאגת לזולת ותמיד התחשבת בנו, השותפים בחדר, גם כשזה לא היה נוח לך. הערכתי אותך בכך שהיית יסודי בכל דבר, חיפשת את האמת האמיתית. כשהיית לומד מחשבה, כל דבר שחשבת שהוא חשוב היית רושם בפנקסך האישי. החלפת אותי בשנה שעברה במד"א לאחר שלא יכולתי להתנדב. לקחת זאת ברצינות, הרגשת את המחויבות לתרום לחברה גם כשזה היה מאוד לא נוח לך. הופעת לכל המקרים, גם למקרים הכי משעממים, מתוך מודעות שבצוות אלון שבות מסתמכים בעיקר על המתנדבים מהישיבה. זכורים לי שני אירועים מרכזיים: חזרנו לחדר סביב שתים-עשרה וחצי בלילה. לאחר מספר שעות, סביב ארבע לפנות בוקר, כאשר בחוץ ירד גשם זלעפות – צפצף הביפר. יש מקרה חרום ביישוב, ממש קרוב לישיבה. לא היתה ברירה, התלבשת ויצאת למקרה... ועשית הכל מתוך חיוך ושמחה. אף פעם לא התלוננת שזה לא נוח או שסתם הזעיקו את מד"א. חזרת לחדר סביב שתים בלילה לאחר הקפצה אחת, ומשעה שנכנסת לחדר עד השעה שבע בבוקר הקפיצו את הצוות 3 או 4 פעמים, כל פעם על סיבה אחרת, ולאחר מכן ביטלו אותנו. למרות שבאותו לילה לא בדיוק ישנת – לא התלוננת, והמשכת להסתובב עם חיוך על הפנים. למדתי ממך את הערך של ההתנדבות למען הכלל, אהבת הארץ, את האומץ להגיד את מה שאתה מאמין, היושר, ההתחשבות בזולת. תהיה חסר לי מאוד, ותמיד אזכור אותך בלב, אודי
יהודה ברא"ז רועי, אני עוד לא ממש מעכל את החסרון שלך. רק אתמול בערב למדנו ביחד כוזרי והיום ב-17:00 עוד היינו אמורים ללמוד שוב בחברותא. הלימוד שלי איתך הוסיף המון בבנייה שלי. חברותא איתך זה מפגש מול עצמי, בניית האישיות שלי. הרצינות הגדולה שלך בנסיון להתקדם יותר ויותר מרשימה כל כך ומשפיעה מאוד. היה לך פנקס שהסתובבת איתו כל הזמן וכל פעם שהבנת תובנה מסוימת שיכולה לקדם את האישיות שלך, רשמת הכל בפנקס. הלימוד איתך לא היה סתם לימוד בשביל להבין. על כל דבר שאלת מה זה אומר לגבינו. חוץ מזה, תמיד שאפת להבין הכל ברמה הכי עמוקה שאפשר, וניתחת כל דבר בצורה ישרה. בשעה זו שאני כותב את ההספד, חבר שלי סיפר על זה שרועי אמר לו שקשה לו מאוד הלימוד בבקיאות בגלל שלא מבינים את הלימוד עד הסוף. דבר נוסף שחסר לי בך זה הדיבור איתך. הדיבור איתך זה לא סתם שיחה. אני יודע שאני יכול לדבר איתך בשיא הכנות, וזה דבר שאני וחבריי קיבלנו ממך המון. חשיבה על כל דבר בצורה ישרה מאוד. הדיונים שלי איתך על כל מיני דברים עזרו לי מאוד לברר לעצמי כל מיני דברים. אתה תמיד היית הכתובת שלי לטיולים. כל יום שישי שרציתי קצת לשאוף בחוץ אוויר צח ולטייל בנופים היפים של הארץ, תמיד ידעתי לפנות אליך. כשתכננו טיול לכמה ימים, תמיד ידעת לחשוב על כל פרט קטן שצריך להביא ולחשוב עליו לפני היציאה. תמיד הוספת אווירה טובה לטיולים עם השירים שלא התביישת לשיר בקול, שירי ארץ ישראל, שהעידו על החיבור הגדול שלך לארץ. בארגון של הטיולים ראיתי את האחריות הגדולה שלך. תמיד היה לנו על מה לדבר בטיולים. כל מקום "מיוחד" שראינו בטיולים אהבת לחקור. כל חורבה רצית לדעת בדיוק מה הסיפור שלה. ידעת לנווט והכרת את השטח ממש כמו כף ידך, ותמיד היה אפשר לסמוך עליך. כשבאת אליי וטיילנו במערות נטיפים באזור קרני שומרון רצית להכנס לכל חור שם ולבדוק אותו. רצית לחזור לוואדי ולבדוק כל דבר שיש בו. "ה' רועי לא אחסר". ואתה רועי, תמיד תחסר לי, למשפחה, לחברים, יהודה |
||