קישורים
חפש בארכיון דף קשר הדפס עמוד זה כתוב לנו עשה מנוי לדף קשר לאתר עלון שבות לאתר בית המדרש הוירטואלי לוח זמני היום ארכיון דף קשר לדף השבוע
לפתיח
החדשות
quot&ועל נסותם את ה'quot& / הרב יהודה עמיטל זצquot&ל
"מי חייב איניש לבסומי בפוריא?" / חנן פוליסר
מחויבות התחברות / יואב בר כוכבא
מי ימלל גבורות ה' / דניאל לויאן
אחת ויחידה / אריאל יואש
צימוקים
תורת חיים - מחשבה ביון קיומי - חלק ב' / נועם לב
להדפסה


מי ימלל גבורות ה' / דניאל לויאן

ברוב קהילות הספרדים נהוג לפייט מידי שבת זכור את פיוטו של ר' יהודה הלוי "מי כמוך ואין כמוך", פיוט המיוחד לשבת זו ומייצג את משמעותה כפי הנראה בעיני ריה"ל. הפיוט מורכב מבתים בני ארבע שורות, שלוש עם חריזה פנימית והאחרונה בחריזה הכללית. לפיוט ארבעה חלקים כאשר בחלקים הראשון (24 בתים, על סדר א-ב), השני (28, באקרוסטיכון "אני יהודה הלוי הקטן ברבי שמואל הלוי") והשלישי (24, שוב א-ב) מספרים (לאחר פתיחה קצרה) את סיפור המגילה בתוספת מדרשים ואילו החלק האחרון (9, "אני יהודה" + סיום) מדבר מעט על מצוות החג ועובר לתיאור קריעת ים סוף ושירת הים. מאחר והפיוט לא קצר במיוחד, ובתוספת העובדה שבכל בית ישנם מדרש, רעיון וציטוט של פסוק המסתיים במילה "לו", יקשה עליי לפרש את כולו. אשר על כן, אגע רק בפתיחה לשיר (חמישה בתים) ואנסה להשליך משם לשאר הפיוט. כדי להבין את הנאמר, מומלץ לעבור על כל הפיוט (מופיע בכל סידור בנוסח עדות המזרח) ואף לעיין בפירוש המילים וחלק מהקישורים באתר "הזמנה לפיוט".

מי כמוך ואין כמוך

ר' יהודה הלוי

ספרד / מאה 11-12

מִי כָמוֹךָ וְאֵין כָּמוֹךָ מִי דוֹמֶה לָּךְ וְאֵין דּוֹמֶה לָּךְ

אָדוֹן חַסְדְּךָ בַּל יֶחְדָּל

אֲמִתְּךָ מִבְצָר עֹז וּמִגְדָּל

כִּי הָיִיתָ מָעוֹז לַדָּל

וּמָעוֹז לָאֶבְיוֹן בַּצַּר לוֹ

בִּימֵי חָרְפִּי מִקַּדְמוֹנָי

בִּי דִּבֵּר רוּחַ ה'

וְהַיּוֹם אִם גֵּרְשׁוּנִי עֲוֹנָי

דּוֹדִי לִי וַאֲנִי לוֹ

גְּמָלַנִי מֵאָז טוֹבוֹת

גְּלוּיוֹת יְדוּעוֹת לַלְּבָבוֹת

גַּם אִם יִהְיוּ הַצָּרוֹת קְרוֹבוֹת

אַשְׁרֵי כָּל חוֹכֵי לוֹ

דְּמֵי מִתְקוֹמְמַי אַזֶּה

דִּגְלִי אָרִים כִּדְבַר כָּל חוֹזֶה

הִנֵּה אֱלֹהֵינוּ זֶה

קִוִּינוּ לוֹ

הַיּוֹם אַבִּיעָה חִידוֹת

הָיוּ מִנִּי קֶדֶם עֲתִידוֹת

נִפְלָא בָם הַמֵּבִין צְפוּנֵי סוֹדוֹת

יוֹצְרִי מִבֶּטֶן לְעֶבֶד לוֹ

שורת הפתיחה ושם הפיוט משדרים עוד בהתחלה את הכיוון הכללי של המשורר. מי כמוך – על פי שירת הים "מי כמוכה באלים ה'" ואין כמוך – "אין כמוך באלוהים ה'" (תהילים פו), ניגוד המופיע במספר מקומות בתנ"ך. הצמד השני לעומת זאת לקוח מהתפילה "מי דומה לך" מברכת גבורות ו"ואין דומה לך" מברכת יוצר בשבת. ממשפט זה נבין כמה דברים למהלך הפיוט: א. הוא בא להלל ולשבח את מעשי הקב"ה (במפגיע, מאחר ובמגילה לא מוזכר הקב"ה כלל). ב. הוא הולך להציג את הסיפור בהתאם למקורות התנ"ך, אך יוסיף גם אבחנות אישיות אמוניות (המובעות דרך קבע בתפילה). ג. הוא מבסס מלכתחילה את רעיון ה'גבורות' במגילה – דרך מסוימת של התגלות ה' בעולם שאותה יפרוס לאורך הפיוט והמגילה (וכן יקביל לקריעת ים סוף).

חמשת בתי הפתיחה המצוטטים לעיל מדברים על המשורר והקשר האישי שלו עם הקב"ה. הבית הראשון פותח בבקשה לאדון ה' שלא יפסיק את חסדיו, כדברי ישעיהו "היית מעוז לדל ומעוז לעני בצר לו". ה' הוא התומך היחיד ברגעים הקשים (בהמשך הפסוק "מחסה מזרם, צל מחורב"). אחרי בקשה זו עובר לתיאור של הקשר שלו עצמו עם הקב"ה. בעבר הקשר היה מלא ואף נבואי, ולמרות חטאיו בהווה הקשר עדיין הדוק. בעקבות קשר זה אינו חושש מצרות כי הוא נשען על ה' כהבטחתו לדאוג ולרחם על המקוים לו. כמו כן, גם בהתקפה יכה באויביו וירים דגלו בשם ה', כמאמר ישעיה: "הנה א-לוהינו זה קוינו לו" גם במלחמתנו הגדולה מכל – במוות. מתוך אלו ניגש לפיוט ואומר שהיום (כהמשך מהעבר) יספר מעשה עם הנסתר שבו, שעוד מזמן שנכתב היה עתיד להתפרש על ידו, בדרך שבה יתבררו אותם הסודות ויובן עד מה נפלא הוא הנס שבמגילה. הוא חותם את הפתיחה ב"יֹצְרִי מִבֶּטֶן לְעֶבֶד לוֹ" – מה שאומר הוא הדבר שלשמו נולדתי ונועדתי.

לאחר שיורדים לעומקה של הפתיחה אפשר לעבור לסיפור המגילה; נבין שריה"ל יתכוון לאמירה ספציפית בכל ציטוט בסיום בית – לרוב הפניית תשומת הלב ל'מיקום' ה' בסיפור, נראה שרבים ממדרשי המגילה (אסתר רבה, מסכת מגילה, ועוד) מופיעים כדי להעצים חלקים מסוימים הנוגעים יותר להתמודדות עם הרע ולקשר עם הקב"ה ואילו עניינים שוליים יותר מבחינות אלה (כגון סיפור גדולת מרדכי לאחר המלחמה) יצומצמו ואף לא יוזכרו כלל.

נפנה לחלקו האחרון של הפיוט בו מובא תיאור של קריאת ים סוף. לאחר שסיים ריה"ל עם המגילה הוא עובר כלשונו לניסים העתיקים והידועים ביותר. למעשה, קריעת הים היא הנס הכי בולט ונוגד את המציאות שראה עם ישראל לדורותיו. זאת לעומת סיפורם של אסתר ומרדכי, שלא ממש ניתן אף להגדירו 'נס'. ריה"ל מציב את השירה וההלל שלאחר קריעת הים למול השמחה השגרתית והמציאותית שבפורים. אך, נדמה לי שבמקום להנגיד בין הניסים ריה"ל דווקא מעוניין להשוות ביניהם. בהתאמה למסרים שניסה להעביר במהלך הפיוט, ובהשלכה ישירה מהכותרת שזועקת 'גבורות', ריה"ל מסיים בכך שכמו קריעת הים שהיא נס של התנגדות מלאה לטבע העולם, וברכת גבורות מדברת על הכנעת מסלול הבריאה הפשוט על ידי ה', כך גם מגילת אסתר. גם במהלך הדבר הכי טבעי שמסתדר בדרך הכי טבעית לטובה, גם שם קיימת מעורבות אקטיבית של הקב"ה. שני הקצוות, המגילה והקריעה, יסתיימו שניהם בקריאה: "מי כמוכה באלים ה'".