דילוג לתוכן העיקרי

אחרי ארבעים ושמונה: סיום הסדרה

קובץ טקסט
"גדולה תורה מן הכהונה ומן המלכות..." (אבות, ו,' ו); המשנה מוכיחה את גדולתה היחסית של התורה ממספר קנייניה, מ"ח דברים, לעומת עשרים וארבע או שלשים מעלות בלבד לכהונה ולמלכות. אך אין בהוכחה המספרית הזאת מענה לשאלה במה גדולתה: ההשוואה המספרית היא הוכחה כמותית, אך היא איננה ממקדת את האיכות.
שאלה זאת מקבלת את תשובתה במשנה הבאה (משנה ז'):
גדולה תורה שהיא נותנת חיים לעושיה בעולם הזה ובעולם הבא.
משנה זו באה מייד לאחר רשימת מ"ח קנייני תורה, ולכן היא מתפרשת כהסבר לתוכנה: קניין התורה, השגתה והפנמתה, הוא בסיס החיים, בעולם הזה ובעולם הבא. לדעתי, הכוונה איננה לכך שבזכות התורה האדם יגיע לחיים בעולם הזה ובעולם הבא כפרס ושכר על מעשיו. כוונת חז"ל היא שהחיים עצמם, במהותם האמיתית, מבוססים על התורה: "כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם" (דברים, ח', ג). וכמו שהבסיס האמיתי לחיים בעולם הזה הוא תורה, כך גם בעולם הבא: הבסיס של החיים, אלו שאין להם אפילו חזות של בסיס ביולוגי-גופני, הוא התורה, שנהפכה לחלק מקיומו של האדם. זאת בניגוד למלכות, שכמובן איננה בסיס לחיי העולם הבא, וגם לכהונה, שעם כל חשיבותה הרוחנית בעולם הזה, אין לה שייכות לעולם הבא. הסיבה לכך היא שעולם הבא הוא חיים נטו, כוח החיות של האדם, וכוח זה הוא התורה דווקא: "עץ חיים היא למחזיקים בה" (משלי, ג' יח).
עיון בפסוקים המוכיחים את היות התורה מקור החיים, המובאים בהמשך משנה ז', מגלה נקודה מעניינת:
שנאמר "כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא" (משלי, ד', כב); ואומר: "רפאות תהי לשרך ושקוי לעצמותיך" (שם, ג', ח); ואומר...
שני הפסוקים הראשונים מדגישים לא רק חיים, אלא רפואה. לכאורה יש הבדל ביניהם, אך על פי הפסוק "כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך, כי אני ה' רופאך" (שמות, ט"ו, כו) מבואר כי הכוונה היא לרפואה מונעת, ולא לרפואה מתקנת. נדמה שמה שעומד ביסוד ההשוואה בין התורה לבין רפואה היא התפיסה שהעדר תורה הוא בעצם מצב של מחלה. בעולם הבא, האדם יהיה שקוע באטמוספרה של תורה: הוא ינשום תורה, יאכל תורה וישתה תורה; ולכן הוא יהיה גם חי, גם בריא וגם שרוי בשמחה. אך בעולם הזה התורה איננה קיימת בטבע מצד עצמו, ולכן, לבשרינו דרוש תרופה, ולעצמותינו מזור. לחיות בעולם שאיננו תורה הוא להיות חולה, והתרופה לכך היא התורה: התורה לא מרפאת על ידי פעולה אנטיביוטית מסוימת, אלא על ידי חיבורו לכוח החיים האמיתי. לכן, העמדת יסוד החיים על בסיסם האמיתי, התורה, היא גם חיים, גם רפואה וגם מניעת האפשרות של מחלה.
אולם, עדיין לא הסברנו מהו הקשר בין מ"ח קנייני התורה לבין התורה כחיים. נראה שהתשובה לכך נמצאת בשאלה אחרת, שעולה מתחילת המשנה הקודמת, משנה ו' ("גדולה תורה מן הכהונה ומן המלכות...): מעלות התורה והמלכות הן זכויות שמגיעות לכהן ולמלך (עיינו באריכות בפירוש הגר"א במקום), אך מ"ח קנייני תורה הם דרכים ואמצעים להשגת התורה, צעדים בדרך של הלומד תורה. אם כן, ההשוואה בין התורה לבין הכהונה והמלכות אינה ברורה: בכהונה ובמלכות מדובר בתוצאת המעמד, ובתורה מדובר בגורמים להשגתה. אין מנוס מלהסיק שזאת בדיוק הנקודה: מלכות וכהונה מעניקים זכויות, אך התורה מעניקה חובות - היא מטילה על האדם ללכת בדרך מסוימת ולהתחזק במידות מסוימות. אלו הן ה"זכויות" של לומדי התורה: יש להם את הזכות להתחזק בתלמוד, ובשמיעת האזן, ובאימה וביראה, ובמיעוט שחוק ודרך ארץ, ובשאר קנייני התורה, עד לזכות לדייק להגיד דבר בשם אומרו. במלים אחרות, קניין התורה היא ההליכה בדרכיה, ולא בפרס שניתן למי שמחזיק בה. זאת היא בדיוק הנקודה של משנה ז': התורה מעניקה חיים לא במובן של חיים כשם עצם (life), אלא חיים במובן של פועל (to live) - צמיחה, פעילות ויצירה. יתרון התורה על הכהונה והמלכות איננו מספרי בלבד, אלא בעיקר בין זכויות שניתנות לבין חובות והתחייבויות שהופכות להיות חלק מדרך החיים, או, יותר נכון, לחיים עצמם. מנקודת מבט אחרת, ניתן לומר שה"פרס" הניתן ללומדי התורה הוא הצורך להתאמץ במ"ח קנייני התורה: אין כאן גמול ושכר, אלא התורה הם החיים עצמם, במהותם, בלי כיסוי וגיבוי ביולוגי. החיים אינם מצב סטטי, אלא הליכה מאומצת בדרך אל היעד, ומשנת קנייני תורה מפרטת תוכן המאמץ, שבילי הדרך, ביטוי החיים השונים במ"ח שבילים שונים. לכן, לדרכה של תורה אין סוף: החיים עצמם בהגדרה הם היכולת להמשיך, ליצור ולהרבות, לפרות ולרבות ולפרוץ עוד ועוד.
***
בדרך הארוכה שלנו בשבילי מ"ח קנייני התורה הקמנו ציון לנפש של בחור עדין, רב פעלים, תלמיד חכם, שחייו נקטפו באמצע הדרך, בדרך של חיי תורה שאין להם סוף. מי שמצפה לשכר על פועלו מקבל את שכרו וגומרים איתו חשבון; אך מי שמתאמץ להמשיך בדרך בכל שבילה, אין לו אלא להמשיך ולהתקדם, וזהו שכרו האמיתי - ללכת מחיל אל חיל וממדרגה אל מדרגה, מעתה ועד עולם. גדולה תורה, שנקנית במ"ח דברים, שהיא נותנת חיים לעושיה בעולם הזה ובעולם הבא, כאחת, כדרך אחת שאין לה סוף; "כי אורך חיים ושנות חיים יוסיפו לך" (משלי, ג', ב).
"ר' חנניא בן עקשיא אומר רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות שנאמר (ישעיהו, מ"ב, כא) 'ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר'".
 
כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון ולרב עזרא ביק, שנת תשע"א

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)