אין מנוחה לתלמידי חכמים
הגמרא בברכות סד ע"א מביאה בפנינו את המימרא של רב בעניין אי מנוחתם של תלמידי חכמים:
אמר רבי חייא בר אשי אמר רב תלמידי חכמים אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא שנאמר ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלהים בציון.
הסברא היתה נותנת שדווקא ביושבי בית המדרש הרחוקים מהוויות העולם הזה ישנו רוגע ושלוה בהם נידונים דברים ברומו של עולם. אולם, הגמרא קובעת קביעה מתמיהה ביותר לפיה אין מנוחה לתלמידי חכמים. מה פשר דבר זה ומדוע הוא קורה?
לשאלה זו נזקק המהר"ל ובדבריו נותן משמעות אחרת למילה 'מנוחה' ולפיה מסביר מדוע איננה שייכת לתלמידי חכמים. המהר"ל אומר שהמילה 'מנוחה' בדברי חז"ל אלו משמעותה השלמה וסוף ולא רוגע ושלוה. על פי זה הוא מבאר שהתורה שהינה שכלית, רוחנית ואלוקית אין לה גבול אלא שואפת לאין סוף. התורה היא חוכמת ה' שאין לה קץ וגבול. אדם הלומד תורה מתחבר לאותה חכמה וממילא לעולם השגתו משתכללת ומתרוממת. לעולם איננו עומד על קצה גבול התפיסה של חוכמת ה' כיון שהיא אינסופית עד כדי כך שהגמרא אומרת שאפילו בעולם הבא אין להם מנוחה.
דברים אלו באים להמחיש את אינסופיותה של חכמת ה' שאיננה ניתנת להגיע למיצוי מצד עצמה ולא מחמת קוצר השגתו של האדם המשיג בגלל שהינו בעל גוף וחומר, ולכן גם כאשר יופשט מגשמיותו בעולם הבא לא יצליח להגיע למיצוי השגת התורה.
דבר זה בא לידי ביטוי בכך שמידות הארון מקום לוחות וספר התורה היו שבורות ולא שלימות כשולחן והמזבח המבטאים את הצד הגשמי. דווקא בפן הגשמי ניתן להגיע לשלימות וסוף אך בתורה וברוחניות לעולם יש מקום להתרומם ולהזדכך.
עוד אומר המהר"ל שלא בכדי ניתנה התורה ביום השבת. השבת הינה החותם של ימי המעשה בעולם הזה ושל כל המציאות החומרית הבאה לידי השלמתה ביום השבת. התורה איננה מגיעה להשלמה לעולם בגלל אינסופיותה. זו הסיבה שהתורה ניתנה לישראל דווקא ביום השבת להורות שאין לה השלמה כלל ועיקר, אין לה שבת שהרי כיון שבאה שבת באה מנוחה.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)