אסור לוותר על ההכרה הבסיסית של מרכזיות לימוד גמרא בעולמנו הרוחני, כי בנפשנו היא

ראשית, אי-אפשר באמת להבין את עולם ההלכה וחלק גדול מעולם המחשבה, אם מדלגים על הגמרא. הגמרא הא ספר היסוד הבסיסי ביותר, שכל שאלה הלכתית מתחילה ממנו, וכל הספרות ההלכתית עצומת הממדים מתייחסת בראש ובראשונה אליו. כיצד אפשר לדבר בצורה רצינית על איזה שהוא נושא הלכתי מכל סוג שהוא – הלכות שבת, מעמד האישה, היחס לגוי, פתרון סכסוכים ממונים, חגים, ועוד ועוד ועוד – מבלי להכיר את סוגיות היסוד העוסקות בנושא והספרות הנלווית להן? ויתור על גמרא הוא בראש ובראשונה ויתור על עומק ורצינות בהבנת התורה.

שנית, לעולם ההלכה המעשי יש תמיד קשר להשקפת עולם. אם הציונות הדתית לא תפתח שכבה רצינית של לומדים ולומדות שמתוכה יצמחו הרבנים והמנהיגים הרוחניים של הדור הבא, היא תפקיר את עולם ההלכה לאלו שדרך ההתייחסות שלהם לעולם שונה באופן מהותי בתחומים רבים, ובכך תכריז בפועל על סיום דרכה הרעיונית. יש לנטוע גם אצל הדור הצעיר את האחריות הכבדה המוטלת על לומדי התורה, להתפתח ולגדול בתורה על מנת להיות אחראים על הובלת התורה לאתגרים הכבדים שהמציאות המודרנית מציבה בפנינו בכל עת.

ולבסוף, ויתור על גמרא הוא גם ויתור על הבנת דרכה של התורה שבעל פה בכלל. רק דרך לימוד רציני ניתן לרכוש את היכולת להבין דעות שונות וחולקות ולמצוא את ההיגיון שבהן; להבין כיצד העולם ההלכתי התפתח, כיצד הוא איזן בין מסורת וחדשנות, מהם הכלים שבהם ניתן להתגמש ובאלו תנאים ניתן להשתמש בהם, מה היחס בין הפרט והכלל, ועוד שאלות רבות ומגוונות העומדות במרכז עולמנו הרוחני.

כאמור, יש מקום רב לחשיבה כיצד מחנכים ומובילים ללמוד גמרא רציני במסגרות השונות, אולם בשום אופן אסור לוותר על ההכרה הבסיסית של מרכזיות לימוד זה בעולמנו הרוחני, כי בנפשנו היא.