אעברה נא ואראה

"ואתחנן אל ה' בעת ההוא לאמר" , משה רבנו - גדול הנביאים שניתן לכנותו "גדול הרואים" - כדברי הנביא "כי לנביא היום - יקרא לפנים רואה",(שמואל א' ט', ט) זכה למראות אלוקים שלימדו אותו את דרכי הנהגת ה' בעולם - כדברי הכתוב - "אתה החלות להראות את עבדך את גדלך ואת ידך החזקה אשר מי א-ל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיך וכגבורתך". (ג', כד) מפרש ראב"ע "בשמים ובארץ במעשים שנוהג העולם בם".

משה רבנו מבקש מאת הקב"ה לזכות להיכנס לארץ ישראל ולראות את הארץ הטובה, ופונה אל הקב"ה בלשון תחנון "אעברה נא ואראה".(ג', כה) וכבר שאלו חז"ל "וכי לאכול מפריה או לשבוע מטובה משה היה צריך? אלא הכי קאמר: הרבה מצוות נצטוו ישראל ואינן נוהגות אלא בארץ לפיכך אעברה נא לקיים את המצוות",(סוטה יד, א) א"כ משה רבנו מבקש להיכנס לא"י על מנת שיוכל לקים את המצוות התלויות בארץ. לשון הפסוק "אעברה נא ואראה" מלמדת כי מדובר בקיום מצוות תוך כדי 'ראיה' . 'ראיה' זו, משמעה הבנת המשמעות של קיום המצוות בא"י . 'ראיה' זו משלימה את הבנת ההנהגה של הקב"ה את העולם . משה רבנו מעיד כי זכה להבין את ראשיתה, "אתה החילות להראות את עבדיך". משה רבנו רוצה להשלים את אשר החל להבין ולזכות לחיות חיים יהודים שלמים בא"י.

משה רבנו פונה לקב"ה ומבקש להיכנס לא"י, "אעברה נא" אך נענה בשלילה, "ויתעבר ה' בי למענכם". מסביר רש"י "ויתעבר ה' - נתמלא חמה: למענכם - ויקציפו על מי מריבה וירע למשה בעבורם". א"כ לשון הכתוב "ויתעבר" משמעו לשון כעס. רבי יהושע במדרש מסביר באופן שונה את משמעות הביטוי "ויתעבר". אומר המדרש: "רבי יהושע אומר - כאשה שאין יכולה לשוח מפני עוברה",(ילקוט שמעוני, ואתחנן). לדעת רבי יהושע נוצרה מציאות שגרמה לכך שמשה לא יוכל לעבור את הירדן. לאור דברי רבי יהושע ניתן להבין את הביטוי "ויתעבר" באור נוסף. משה רבנו שטען בשעת משבר - "ויהי העם מתאוננים רע באזני ה'...האנכי הריתי את כל העם הזה?" (במדבר י"א) נענה בפרשתנו כי לא יזכה לממש את הכניסה לארץ,"ויתעבר" - כאשה הנושאת את כל תלאות נשיאת העובר בקרבה, כך משה המנהיג נושא את העם היוצא ממצרים על כל תלאותיו ולא זוכה לראות במימוש הכניסה לארץ. "ויתעבר" - עיבור תמידי.

משה רבנו לא זוכה לעבור, אך בקשתו השניה "ואראה" נענית. הקב"ה מצווה את משה "עלה ראש הפסגה ושא עיניך ימה וצפונה ותימנה ומזרחה וראה בעיניך". משה רבנו הבא ממזרח וצופה על א"י ממזרח, די לו אם יביט ימה וצפונה ותימנה ויראה את א"י - אותה יראה ואליה לא יעבור. מדוע מזכירה התורה "ומזרחה"? ואמנם כאשר עולה משה בסוף ימיו "ראש הפסגה"(דברים ל"ד) הוא רואה בצפון "את הגלעד עד דן" ובמערב "ואת כל נפתלי... עד הים האחרון", "ואת הנגב" בדרום. ועוד ניתן לשאול, מדוע מצווה הקב"ה את משה "עלה ראש הפסגה," הרי לא ניתן לראות את כל ארץ ישראל מנקודת תצפית אחת אלא ע"י נס א"כ מה משמעות הציווי 'עלה'?

אלא צריך לאמר כי העליה ל'ראש הפסגה' בכדי לראות את א"י מארבע רוחותיה, משמעה 'עליה' ו'ראיה' בעלי משמעות רוחנית. התורה מספרת על שנים העולים לראש הפסגה ,שניהם רוצים להתעלות לפסגה בכדי לזכות לכוון לדעת עליון. בלעם עלה "אל ראש הפסגה"(במדבר כ"ג, יד) כנגד רצון ה'. עליתו האחרונה של בלעם היא אל " ראש הפעור"(במדבר כ'ג, כ'ח) מקום הנשקף לע'ז, הוא מגלה שם את הישימון. בעוד שמשה עלה על פי ציווי ה', "עלה ראש הפסגה... וראה בעינך", והוא רואה בעניו את א"י. בפרשתינו מציין הפס' "ונשב בגיא מול פעור" ללמד כי התורה משוה את ראייתו של משה לראייתו של בלעם, ומדגישה כי למרות ששניהם הגיעו לשיא - כדברי חז"ל "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה בישראל לא קם אבל באומות העולם קם... ואיזה נביא? זה בלעם," הרי כמה שונות הראיות זו מזו - ראיות קוטביות. רואים אנו כי העלייה לראש הפסגה מבטאת עליה לשיא נבואי. הציווי של הקב"ה למשה "עלה ראש הפסגה", היא עליה לצורך ראית מראה שיסביר למשה את המשמעות של קיום המצוות 'בעבר הירדן' - בא"י, ב"ההר הטוב הזה" - ירושלים, " והלבנון" - ביהמ"ק . משה רבנו זכה לראות בראש הפסגה את ארץ ישראל, וזכה להבין כיצד התורה המורכבת מערכים רבים ופעמים אף מנוגדים ,ימה - ומזרחה, משתזרים למסכת חיים שלימה בארץ ישראל. רק בראיה מראש הפסגה ניתן לאחד בראיה אחת את ד' רוחות השמים. ציווי ה' למשה לעלות לראש הפסגה נאמר למשה בפרשת ואתחנן, אך התורה מספרת על העליה לראש הפסגה בפרשת 'וזאת הברכה'. משה עולה לראש הפסגה בסוף ימיו כפי שנאמר - "ויעל משה מערבות מואב אל הר נבו ראש הפסגה...ויראהו ה' את כל הארץ."(דברים ל"ד, א) התורה מסימת את מסכת חייו של 'אבי הנביאים' בתיאור המראה אשר ניגלה לעיניו, מראה כה נשגב אשר לאחריו אומרת התורה - "וימת שם משה עבד ה'". כך לימד הקב"ה את משה כאשר ביקש "הראני נא את כבדך"... "ויאמר לא תוכל לראות פני כי לא יראני האדם וחי". (שמות ל"ג)

משה רבנו זכה לראות את עומק משמעות החיים היהודים בארץ ישראל אך לא זכה להיכנס לארץ. כבר אמר ראב"ע - "וטעם זו הפרשה לחבב את ארץ ישראל".

"ויתעבר ה' בי למענכם" - "למענכם" - אומר הפסוק. מסביר ה'חזקוני' על פי המדרש - "אמר הקב"ה למשה : אם אתה עובר בארץ, יאמרו: מה שנגזר על דור המדבר שלא להיכנס לארץ היינו לפי שאין להם חלק לעולם הבא, ואם תכנס לארץ בתפלתך, יאמרו: לא חש משה אלא על עצמו, אלא תקבר אצלם ותביא עמך לעתיד." על פי דברי המדרש משה רבנו נשאר במדבר בכדי להעלות את 'מתי מדבר' לא"י לעתיד לבוא. משה רבנו המדבר בפרשתנו עם בנ"י העומדים לפני כניסה לארץ אומר להם כי הוא נשאר במדבר למענם , והרי מטרת ההשארות היא למען הדור הקודם, דור - 'מתי מדבר'? אלא בא משה ללמד את בני ישראל כי כניסתם של בני הדור החדש לא"י תהיה משמעותית רק במידה ויחושו כי כניסתם הוא המשך למהלך היסטורי שמוליך הקב"ה את כנסת ישראל מיציאת מצרים, ולכן תחושת הערבות שלהם כלפי 'מתי מדבר' היא תחושה קיומית להם - "ויתעבר ה' בי למענכם".