דילוג לתוכן העיקרי

בבא בתרא | דף ו | חזקת תשמישים

בגמרא בדף ו ע"א מובאות שתי מחלוקות בין רב נחמן ובין רב יוסף בדבר השימוש בכותל שבין שני שותפים. הראשונים נחלקו בביאור המחלוקות האלה. יש שהבינו כי הן נוגעות לחזקת תשלומים עבור הכותל: אם אחד השותפים משתמש בכותל וחברו לא מיחה בו, יש להניח שהמשתמש שילם את חלקו בבניין הכותל. אחרים (כגון רש"י, ד"ה אחזיק להורדי) פירשו שמדובר בחזקת תשמישים: אם אדם משתמש בכותלו של חברו שימוש מסוים, יש לו חזקה המתירה לו להמשיך להשתמש בו.

מה משמעותה של חזקת תשמישים?

התוספות המובאים בתוך פירוש רש"י (ו' ע"א, ד"ה תוס'. אחזיק להורדי) כותבים שגם חזקת תשמישים צריכה להיות חזקה שיש עמה טענה, כלומר המשתמש חייב לטעון שהוא קנה מבעל הכותל את זכות השימוש או שניתנה לו רשות מפורשת להשתמש בו. אבל התוספות בדף כג ע"א (ד"ה והא) מביאים את שיטת הריב"ם שגם ללא קניין או רשות מפורשת, מאחר שלא מחה בעל הכותל, הרי זו ראיה שמחל על השימוש בו; וכן דייק המגיד משנה מן הרמב"ם (הלכות שכנים פ"ז ה"ח).

בעל קצות החושן (סימן קנ"ג ס"ק ג) הקשה על שיטתם של הריב"ם והרמב"ם: כיצד ייתכן לחייב את בעל הכותל לאפשר לחברו להניח את קורותיו על הכותל מכאן ולהבא? סוף סוף לא מחל אלא על מה שהיה עד עתה!

ונראה שלפי שיטה זו, החזקה שלפנינו איננה מעין חזקת שלוש שנים בקרקעות - שאינה אלא ראיה על קניין או על נתינת רשות - כי אם חזקה שהיא עצמה מעין קניין. המחילה שהריב"ם והרמב"ם מדברים עליה איננה יוצרת את הקניין אלא רק מאפשרת אותו; הקניין עצמו נוצר על ידי חזקת השימוש.

הבנה זו תפתור גם את קושיית התוספות על הריב"ם. התוספות שאלו: אם המשתמש אינו טוען שבעל הכותל הקנה לו ממש את השימוש, כיצד ניתן לומר שהמחזיק להורדי החזיק לכשורי? והרי בעל הכותל מחל רק על הורדי! התוספות טוענים שאת הדעה הזאת שבגמרא אי אפשר להבין אלא לפי הגישה שמדובר כאן בחזקה שיש עמה טענת קניין: מאחר שאין קניין לחצאין, קניין להורדי הוא גם קניין לכשורי. ברם, על פי ביאורנו תיושב הקושיה על הריב"ם בנקל, שכן הוא יכול לומר דבר דומה: עצם השימוש בכותל להורדי יוצר בו קניין תשמישים, ולפי הדעה הזאת במחלוקת, קניין תשמישים להורדי הוא גם קניין תשמישים לכשורי.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)