בבא בתרא | דף קכא | אחיה השילוני

"תנו רבנן, שבעה קפלו את כל העולם כולו: מתושלח ראה אדם, שם ראה מתושלח, יעקב ראה את שם, עמרם ראה את יעקב, אחיה השילוני ראה את עמרם, אליהו ראה את אחיה השילוני ועדיין קיים" (קכא ע"ב).

הברייתא מתארת שלשלת של שבעה אישים שהכירו זה את זה מיום שנברא העולם ועד ימינו. ברי שאין מדובר במידע גנאולוגי גרידא, וחז"ל ביקשו למסור כאן דבר מה. בעיוננו נדגים את הטענה הזאת לגבי אחד האישים שנמנו כאן.

ככלל נחלקת השלשלת הזאת לשניים. חלקה הראשון – מאדם הראשון ועד עמרם – נלמד בפירוש מספרי היוחסין של ספר בראשית וממניין שנותיהם של האישים הנזכרים בהם. אבל שני האישים האחרונים, אין תולדותיהם ברורות. לא נרחיב כאן על אודות הדיונים המרתקים בעניין דמותו וגורלו של אליהו, שהברייתא מניחה כי עלה השמימה ולא מת. עיוננו ייוחד לחוליה המקשרת בין עמרם ובין אליהו: אחיה השילוני.

אחיה השילוני היה נביא שניבא בראשית ימי הבית הראשון, ושמו נזכר במקרא במפורש רק בפרשיות הנוגעות לירבעם בן נבט. בתחילת דרכו של ירבעם בישר לו אחיה שהקב"ה יחלק את המלוכה בישראל, וירבעם יזכה בעשרה שבטים (מל"א פרקים י"א–י"ב). בסוף ימיו בישר אחיה השילוני לאשתו של ירבעם על העונשים החמורים שייענשו הוא וכל ישראל על חטאיהם (שם פרק י"ד).

חז"ל והמפרשים ייחסו לאחיה השילוני עוד נבואה אחרת בספר מלכים: דברי ה' לשלמה לאחר השלמת בניין בית המקדש (שם ו', י"ב). אכן, אם נניח שאחיה היה עדיין צעיר לימים כשהשלים שלמה את בניין המקדש, ייתכן בהחלט שהאריך ימים עד סוף מלכותו של ירבעם. ואמנם בנבואת הפורענות על בית ירבעם נאמר על אחיה שכבר "קָמוּ עֵינָיו מִשֵּׂיבוֹ" (שם י"ד, ד).

אך כיצד ייתכן שאחיה, שניבא בימי שלמה וירבעם, ראה את עמרם בן קהת?! מדרש שכל טוב (שמות פרק ו') פותר את הבעיה בקלות: "נמצא שחיה אחיה השילוני קרוב לתק"נ שנה". אין כאן המקום לדון אם יש ללמוד את דברי חז"ל הללו כפשוטם אם לא. הן אם נאמרו הדברים על דרך הפשט הן אם יש לראותם כדרש, עלינו לעמוד על משמעותם: מה ראו חז"ל לייחס לאחיה השילוני שנים רבות כל כך, ולהציבו בנקודה קריטית בשלשלת האישים ש"קפלו את כל העולם כולו"?

דומני שהתשובה נעוצה במעשהו המרכזי של אחיה: פילוג ממלכת ישראל. הקשר בין עמרם ובין יעקב ברור ומובן: יעקב הניח את היסודות להתהוותו של עם ישראל, ואילו עמרם, שברור שנזכר כאן משום שהיה אביו של משה רבנו, מציין את היציאה ממצרים ואת קבלת התורה. מכאן ואילך הדרך אמורה להיות סלולה: ביאה לארץ ישראל, בניין בית הבחירה, ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים. אלא שבעיצומו של תהליך מרומם זה – דווקא כשהיה נראה כי כמעט ונשלם – חל משבר! שלמה המלך לא שמר את דרך ה', ולא היה מנוס מפילוג הממלכה. על מטלה קשה זו, שסופה בגלות ישראל מארצם, הופקד אחיה הנביא. השרשרת יעקב-עמרם-אחיה מבטאת אפוא את החזון ואת התנפצותו.

מיום פילוג הממלכה ועד ימינו מתפלל עם ישראל לאחדות שתביא את הגאולה. ובכן, לא בכדי בחרו חז"ל לקשור את אחיה לאליהו הנביא, שהופקד על גאולת ישראל. ועל דרך הדרש נוסיף, שבתפר שבין אחיה ואליהו עומד עם ישראל לדורותיו: כשנתקן את החטאים שעליהם מחה אחיה, נזכה לשמוע את פעמיו של אליהו הנביא, במהרה בימינו אמן.