דילוג לתוכן העיקרי

בבא בתרא | דף קנא | מְצַווה מחמת מיתה

המשנה בדף קמו ע"ב הביאה את דינו המיוחד של שכיב מרע, שיכול לחלק את נכסיו לפני מותו שלא על פי ההלכות הרגילות בהקנאת נכסים. המשנה מבחינה בין שכיב מרע שנתן את כל נכסיו לאחרים לבין שכיב מרע ששייר נכסים: אם נתן את כל הנכסים ועמד מחוליו – מתנתו בטלה; אך אם שייר לעצמו מקצת הנכסים – מתנתו קיימת אפילו עמד מחוליו. הגמרא (שם) תולה את ההבחנה הזאת ב"אומדנא": אם נתן את כל הנכסים, יש להניח שעשה כן משום שסבר שלא יעמוד מחוליו, ולכן אם זכה לעמוד מחוליו מתנתו בטלה; אך אם שייר לעצמו מקצת הנכסים, נראה שהוא סבור כי יעמוד מחוליו, ועל כן אין מתנתו חוזרת.

לאור זאת יש לבחון את החידוש המתחדש בסוגייתנו (קנא ע"ב):

"מְצוה מחמת מיתה לא בעיא קנין, והוא דמת; עמד – חוזר, ואף על גב דקנו מיניה".

לפנינו מונח חדש: "מְצַווה מחמת מיתה". החידוש בסוגייתנו הוא שמצווה מחמת מיתה איננו מוגבל בכללים של מתנת שכיב מרע, וגם אם נתן רק מקצת נכסיו, המתנה בטלה אם עמד מחוליו.

מפשטות הגמרא עולה שדין מצווה מחמת מיתה מבוסס אף הוא על אומדנה. אך שלא כשכיב מרע, שעלינו לברר מה היה עם לבו בשעה שנתן את המתנה, המצווה מחמת מיתה אינו מותיר מקום לספק, אלא מגלה דעתו בפירוש: המתנה היא רק על תנאי שימות. וזה לשון הרשב"ם:

"מצוה מחמת מיתה – דמגלי דעתיה דמחמת מיתה קיהיב, ואי קאי הדר ביה".

בעיונים הקודמים (ראה הדף היומיומי לדף קמז) ראינו כי ייתכן שדין מתנת שכיב מרע קשור להלכות ירושה, ואיננו קניין רגיל. דבר זה מחדד את ההבדל בין שכיב מרע ובין מצווה מחמת מיתה. במצווה מחמת מיתה אין שום היבט של ירושה. זוהי מתנה גרידא, אלא שהיא על תנאי – שימות המַקנה (בדיוק כשם שניתן להתנות את הקניין בירידת גשם, למשל).

הסבר זה יבהיר הלכה שהביאו הפוסקים בשם המרדכי. זה לשון הבית יוסף (חלק חושן משפט סימן ר"נ סעיף ו):

"פסק הר"מ, דאף הבריא שאמר לפלוני כך וכך אם ימות, זה נקרא מצוה מחמת מיתה, וקנה".

אין ספק שהמרדכי לא היה אומר כן בדין מתנת שכיב מרע; דין זה, על הלכותיו המיוחדות, נוהג רק באדם הנוטה למות. אך אם בחר אדם לעשות קניין קלסי ולהטיל בו תנאי – הוא רשאי לעשות כן, אף אם הוא בריא לחלוטין. החידוש ההלכתי בדברי המרדכי הוא שההלכות ה'מחודשות' בדין מצווה מחמת מיתה – ובעיקר ההלכה שאין צורך במעשה קניין – נוהגות גם בבריא, אם התנה את הקניין במיתתו. אמנם הרמ"א (בדרכי משה שם) דחה חידוש זה והסביר כי אף שכל אדם, ואפילו בריא, יכול לתת מתנה על תנאי שימות, ההלכה הייחודית הפוטרת ממעשה קניין נוגעת רק לחולה מסוכן, ואינה נוהגת בבריא.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)