בבא מציעא | דף סג | צד אחד בריבית

בתוך הדיון בהיתר לשלם על פירות קודם אספקתם, אף שייתכן שעד זמן האספקה הם יתייקרו, הגמרא (סג ע"א) מציינת את שיטת רבי יהודה, הסובר, לדעת חלק מן האמוראים, ש"צד אחד ברבית מותר". מקורה של הגמרא בדברי רבי יהודה בברייתא, שמותר לתת שדה כמשכון על הלוואה אף שהמַלווה אוכל בינתיים את פירותיה, אם תנאי ההלוואה קובעים ששדה זו גופה עשויה ליהפך לפירעון ההלוואה. במצב זה האפשרות שלא תהיה ריבית - אם בסופו של דבר תישאר השדה ברשות המַלווה - מתירה את הצד השני, דהיינו שהלווה ישיב את הכסף ויקבל בחזרה את שדהו, למרות שהפירות שאכל המַלווה בינתיים הם למעשה ריבית.

מה טעם היתרו של רבי יהודה? ייתכנו שני הסברים:

א. רבי יהודה חושב שרק ריבית שתחול בהכרח נאסרה, ואין איסור בריבית שאפשר שלא תחול.

ב. רבי יהודה אוסר ריבית דווקא בעסקות הלוואה; לפי זה, עצם צד המכר שבעִסקה (מכירת השדה) מתיר את צד ההלוואה בריבית.

הנפקא מינה תהיה במקום שהריבית אינה ודאית אך אין כלל צד מכר: לפי ההסבר הראשון, עסקה כזו מותרת, שהרי סוף סוף הריבית אינה מוכרחת; לפי ההסבר השני, העִסקה תהיה אסורה, שהרי מדובר בהלוואה גמורה.

ואכן, התוספות בערכין (לא ע"א, ד"ה ורבי יהודה) שאלו מה יפסוק רבי יהודה במשכנתא בלא נכייתא: שדה ניתנת כמשכון, והמַלווה אוכל בינתיים את פירותיה; כאשר הלווה מחזיר את ההלוואה, מסלקים את המַלווה מן השדה, אך הפירות שאכל אינם נגרעים מסכום ההלוואה. מצד אחד, הריבית כאן אינה ודאית, שהרי אפשר שהלווה יפרע את ההלוואה קודם שיספיק המַלווה לאכול פירות, או שהשדה לא תעשה פירות. מצד שני, אין כאן מכר כלל - מדובר בהלוואה לכל דבר.

התוספות טוענים שהיתרו של רבי יהודה מבוסס על צד המכר שבעִסקה, ולכן הוא מודה שמשכנתא בלא נכייתא אסורה. לפי הסבר זה, רבי יהודה וחכמים נחלקו אם צד מכר בעִסקה מתיר ריבית בצד ההלוואה שבה. מחלוקת זו עשויה להיות תלויה בשאלה היסודית מדוע אין איסור ריבית בעסקת מכר, שאלה הנשאלת שוב ושוב בדפים שאנו עסוקים בהם כעת. מסתבר ששאלה זו תלויה בחקירה שדנו בה בעיונינו לדף סא ולדף סב - האם ריבית היא גזלה, או שמא היא דין 'איסורי' מוסרי: אם ריבית היא גזלה מהלווה, אזי האיסור אינו שייך כלל במכר, שהרי בעסקת מכר הכסף משולם עבור הסחורה, ואין כאן גזלה; אם ריבית היא דין שאופיו 'איסורי', ניתן לומר שהיא שייכת דווקא בהלוואה, שכן התורה ראתה צורך להגן על העני הלווה - אך לא על סוחר העסוק בקנייה ומכירה.

למאי נפקא מינה? לנידון שלפנינו. אם ריבית היא איסור מעין גזל, אזי כל עוד יש בעִסקה צד מכר - כלומר הכסף ניתן גם עבור סחורה - אין לראות בתוספת התשלום גזל. אך אם ריבית היא איסור מוסרי, יש מקום לומר שאף אם הייתה אפשרות שהעִסקה תהיה מכר, מכל מקום מאחר שבסופו של דבר הייתה זו הלוואה, ריבית אסורה בה.