דילוג לתוכן העיקרי

בבא קמא דף כ | 'זה נהנה וזה לא חסר' ו'מידת סדום'

הגמרא בדף כ' עוסקת בהרחבה בעניין "זה נהנה וזה לא חסר", ומביאה לכך דוגמאות שונות, ובראשן – מי שדר בביתו של חברו כאשר הבית אינו עומד לשכר, דהיינו שבעל הבית בלאו הכי לא התכוון להשכירו, ונמצא שאינו מפסיד דבר ממגורי חברו. התוספות בדף כ' ע"ב, ובעקבותיהם ראשונים רבים, מבקשים לברר את היחס בין הדיון בסוגייתנו בעניין זה נהנה וזה לא חסר ובין מושג הלכתי אחר: "כופין על מידת סדום".

הסוגיה ההלכתית בעניין כופין על מידת סדום מצויה במסכת בבא בתרא בדף י"ב, שם נאמר שכאשר אחים מחלקים ירושה ביניהם, ואחד מהם זקוק לחלק מסוים מן הירושה משום שהוא קרוב לנכסיו – כופים על אחיו לתת לו את מבוקשו, אם אמנם אין להם הפסד מכך. המונח "מידת סדום" – מקורו במשנה במסכת אבות, המציגה את האומר "שלי שלי, ושלך שלך" כמידת סדום: הוא אינו גונב ואינו גוזל מזולתו, אך מעוניין לחיות בנתק גמור מן הסביבה, ולא לשתף אחרים בממונו, אף כשהדבר אינו גורם לו כל הפסד.

ובכן, אף זה שאינו מוכן להשכיר את ביתו נוהג, לכאורה, במידת סדום! יש מן הראשונים שאמנם קיבלו קושיה זו, ובהתאם לאותה סוגיה בבבא בתרא, שקבעה ש"כופים על מידת סדום", חידשו שגם בנידוננו ניתן לכפות את בעל הבית לאפשר לזולתו לגור בביתו. כך כתב האור זרוע (חלק ג', פסקי בבא קמא, קכ"ב):

"ויש אומרים דכפינן ליה לבעל החצר שיניח את זה לדור בו דכיון דלא קיימא לאגרא כגון זה כופין אותו על מדת סדום".

עם זאת, התוספות בסוגייתנו ורוב הראשונים (וראה גם להלכה ברמ"א, חושן משפט שס"ג ו') לא קיבלו את הקביעה הזו. ראשית יש לציין, שכפייה על מידת סדום היא הלכה במסגרת הדיון בבית הדין. בסוגייתנו מדובר על אדם הפולש על דעת עצמו לבית חברו שלא ברשות, והרי לכך אין לו סמכות כלל ועיקר.

אך מעבר לנקודה זו, קיימת הבחנה מהותית בין הסוגיה שלנו ובין הסוגיה בבבא בתרא. סברת החילוק פשוטה: כאשר אחים מחלקים נכסים, כל אחד מהם יקבל קרקע אחת בלבד. מכיון שבסופו של חשבון כולם מקבלים קרקע, מדוע שנפגע לחינם בזה הזקוק לקרקע ספציפית, שנחוצה לו במיוחד?! האם חלוקה שונה של הנכסים, שלא כפי רצונו, תועיל למישהו?! במצב כזה, מידת סדום ברורה וחד משמעית, ועל כן כופים על מידת סדום.

במקרה הנזכר בסוגייתנו, לעת עתה בעל הבית אינו מתכוון להשכיר את ביתו. אך החלטה זו עשויה להשתנות בכל רגע! כלומר, אמת היא שכרגע הוא אינו חסר, אולם ללא ספק קיים פוטנציאל של רווח מהשכרת הבית. משום כך, ניתן לראות את השכירות כממון השייך לו ועומד לרשותו, ולא מצאנו שמצד כופים על מידת סדום יפקיעו מאדם את רכושו וממונו.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)