בבא קמא | דף נד | דיבר הכתוב בהווה

שנינו במשנה בדף נ"ד עמוד ב':

"אחד שור ואחד כל בהמה - לנפילת הבור ... אם כן למה נאמר שור או חמור? אלא שדבר הכתוב בהווה".

הביטוי "דיבר הכתוב בהווה" מופיע בש"ס המשניות ובתלמוד הבבלי והירושלמי רק בסוגייתנו. אמנם, במדרשי חז"ל הוא נזכר במספר מקומות נוספים, וביחס להלכות נוספות שבהן "דיבר הכתוב בהווה", כגון ההלכה שטריפה אסורה באכילה לא רק "בשדה", כפי שכתוב בפירוש בתורה, אלא גם בבית.

מפרשי התורה הראשונים, ובראשם רש"י והרמב"ן, הרחיבו את הדברים באופן משמעותי, וקבעו ביחס לפרשיות נוספות בתורה שפרטים שונים בהן לא נאמרו בדווקא, אלא שדיבר הכתוב בהווה. אך הרחבות אלה אינן פשוטות כלל ועיקר, ומצאנו כמה תחומים שבהם המפרשים התחבטו הרבה האם לפרש את דברי התורה על פי פשוטם, או שמא על פי העיקרון המרחיב והכוללני שלפיו "דיבר הכתוב בהווה".

למשל, התורה בפרשת משפטים אוסרת לענות יתום ואלמנה, ופירש רש"י שם:

"כל אלמנה ויתום לא תענון – הוא הדין לכל אדם, אלא שדבר הכתוב בהווה, לפי שהם תשושי כח ודבר מצוי לענותם".

אם כן, לדעת רש"י התורה אוסרת לענות כל אדם. אך לעומתו, הרמב"ם (ספר המצוות, לא תעשה רנ"ו) כתב בפירוש שהאיסור הוא לענות יתום ואלמנה, וכך כתב גם בספר החינוך (מצוה ס"ה):

"שנמנענו מהכביד במעשה או אפילו בדיבור על היתומים והאלמנות".

וביאר המנחת חינוך שם:

"והנה דעת רש"י בחומש דלאו דווקא יתומים ואלמנה, הוא הדין כל אדם אלא שדיבר הכתוב בהוה לפי שהם תשושי כח. ומדברי הרמב"ם והחינוך נראה דדוקא יתומים ואלמנות".

בהמשך דבריו מציע המנחת חינוך שמדובר למעשה על מחלוקת תנאים במכילתא בין ר' עקיבא ור' ישמעאל:

"אין לי אלא אלמנה ויתום, שאר כל אדם מנין, תלמוד לומר: לא תענון דברי ר' ישמעאל, ר' עקיבא אומר אלמנה ויתום שדרכן לענות בהם דיבר הכתוב".

יתכן שר' ישמעאל ור' עקיבא נחלקו כאן במחלוקתם העקרונית בתחומים נוספים: לדעת ר' ישמעאל דיברה תורה כלשון בני אדם, ואכן בלשון בני אדם אין אפשרות לפרוט את כל המקרים, ודי אם מזכירים דוגמה אחת – ודיבר הכתוב בהווה. אך לדעת ר' עקיבא יש לדקדק בכל אות ובכל תג, ומשום כך – אם כתבה התורה אלמנה, כנראה זו כוונתה המדוייקת, ואין להוסיף על כך מן הסברה.

כמובן, קשה מאוד לומר שעצם הכלל שלפיו דיבר הכתוב בהווה שנוי במחלוקת התנאים, שכן מדובר על כלל שלפחות בחלק מן המקומות, כמו במשנתנו, נזכר בפשטות ובלא מחלוקת. אך עם זאת, נראה שהאפשרות להרחיב את הכלל ולהחילו על מקרים רבים, בהחלט עשויה להיות שנויה במחלוקת, וכדרך שנחלקו הראשונים בעניין האיסור לענות יתום ואלמנה.