בבא קמא | דף סא | 'הכל לפי הדליקה' – כלל יסוד בהרחקת נזיקין
צמד המשניות שבדף ס"א עוסקות בגדרי השמירה על האש שלא תזיק. במשנה בדף ס"א עמוד ב' קובע ר' שמעון:
"הכל לפי הדליקה".
הגמרא קובעת שהלכה כר' שמעון, וכן פסקו כל הראשונים. עם זאת, מצאנו מחלוקת לגבי השפעת הלכה זו על המשנה הקודמת והסוגיה שבעקבותיה, המגדירות באופן מדוייק ומדוד את שיעורי הרחקת הנזיקין (ארבע אמות, נהר, דרך הרבים וכו'). הרי"ף העתיק את דברי ר' שמעון בלבד, ומכך דייק הרא"ש (סימן י"ג) שלדעתו כל השיעורים אינם רלוונטיים הלכה למעשה, משום שכל מקרה לגופו והכל לפי הדליקה. הרא"ש עצמו רומז לכך שיש מקום להבחין, לדעת ר' שמעון, בין גובה הדליקה – שבזה ישנם שיעורים קבועים, ובין מרחק ההתפשטות של הדליקה – ובזה הכל לפי הדליקה. המהרש"ל (ים של שלמה כאן, סימן כ"ח) דן בכך בהרחבה, ומסקנתו היא שישנם שיעורים שבוודאי מקובלים גם על ר' שמעון, ומאפשרים לו לפטור את המזיק בכל עניין.
על כל פנים, מוסכם כי ההלכה היא כר' שמעון, והכל לפי הדליקה. מי שאכן הרחיק כנדרש, ובכל זאת האש התפשטה – פטור. הרי"ף (דף כ"ה באלפס) כתב על כך שזו "מכה בידי שמיים", ובביטוי זה השתמש גם הרמב"ם (נזקי ממון, י"ד ב'), וכן הובא בפוסקים (שולחן ערוך, חושן משפט תי"ח ד', ובערוך השולחן שם כתב "ומן השמים הוא דגזרו על הניזק").
והנה, הרי"ף מחדש יסוד עקרוני וחשוב לאור הנאמר בסוגייתנו. הגמרא מקשה על דברי ר' שמעון משיטתו שלו במסכת בבא בתרא (כ' ע"ב) בעניין נזקי שכנים. גם שם קבעו חכמים שיעורים שונים של הרחקת תנור כדי שלא יגרום לדליקה, אלא ששם ר' שמעון אינו הולך אחר הדליקה, אלא מציין שיעורים קבועים. הגמרא מיישבת שאין סתירה בדעת ר' שמעון, אך הרי"ף מתמקד בפער עקרוני בין הסוגיות: בסוגייתנו מפורש שהמרחיק כראוי ובכל זאת נגרם נזק – פטור מלשלם, שכן כאמור זו מכה בידי שמיים. אך בסוגיה בבבא בתרא נאמר בפירוש, שאף מי שהרחיק את התנור מבית חבירו כשיעור, חייב על נזק שיתרחש!
ביישוב קושייתו קובע הרי"ף עיקרון מחודש:
"הכא דלפי צורך שעה מדליק, וקא מרחיק כשיעורא וקא עברה הדליקה יתירא משיעורא וקא מזקה – אנוס הוא, דמאי הוה ליה למעבד. הלכך מכה בידי שמים היא ולפיכך פטור.
והתם גבי תנור, כיון דתדיר הוא מדליק, איבעי ליה לעיוני אי איכא היזקא לחבירו נסליק היזקא וכיון דלא עביד הכי פושע הוא ולפיכך חייב".
וביאור דבריו: הסוגיה בבבא בתרא עוסקת בנושא שונה לחלוטין מזה שבסוגייתנו. בסוגייתנו קבע ר' שמעון שהכל לפי הדליקה, היינו שמי שנשמר ונזהר כראוי – פטור מתשלומים. בסוגיה בבבא בתרא ישנה מציאות כמעט בלתי אפשרית, כאשר שני בתים סמוכים ודיירי כל אחד מהם מעוניינים להסיק תנור ולאפות. על כן, השיעורים הנזכרים שם אינם שיעורים לפטור, כי אם שיעורים להיתר הדלקת התנור. הוי אומר – מי שלא יקפיד על שיעורים אלה, כלל אינו רשאי להסיק תנור בביתו, מחשש לפגיעה בזולת. אמנם, עדיין קיים חשש שתפרוץ דליקה, ובמידה והיא פרצה אין לראות בה "מכה בידי שמיים", וכל הסוגיה לא באה אלא כדי לקבוע אימתי מותר להדליק תנור בבית משותף.
למדנו מדברי הרי"ף שאף שלהלכה אנו פוסקים שהכל לפי הדליקה, חשוב להבחין בין תחומים שונים: לעיתים הכל לפי הדליקה והמדליק הינו אנוס, ולעיתים הכל לפי הצורך לאזן בין הרצון להסיק תנור ובין שמירה על הרכוש המשותף, ועל כן גם מי שהדליק והרחיק – עדיין מחוייב לשלם.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)