בבא קמא | דף עט | גנב וגזלן

הגמרא מביאה דרשה ידועה ומוכרת של רבן יוחנן בן זכאי, המסבירה את החילוק בין גנב לגזלן:

"שאלו תלמידיו את רבן יוחנן בן זכאי: מפני מה החמירה תורה בגנב יותר מגזלן? אמר להן: זה השוה כבוד עבד לכבוד קונו, וזה לא השוה כבוד עבד לכבוד קונו, כביכול עשה עין של מטה כאילו אינה רואה ואוזן של מטה כאילו אינה שומעת, שנאמר 'הוי המעמיקים מה' לסתיר עצה והיה במחשך מעשיהם' וגו' וכתיב 'ויאמרו לא יראה יה ולא יבין אלהי יעקב' וכתיב 'כי [אמרו] עזב ה' את הארץ ואין ה' רואה'".

חומרתו של הגנב נובעת מכך שהוא מתעלם מקונו, בעודו מתחשב באנשים שסביבו, לעומת הגזלן – שמתעלם משניהם.

מדרשה זו יוצא, לכאורה, שחיוב הכפל של הגנב אינו על מעשה הגניבה עצמו, אלא על המעשה של 'דחיקת רגלי השכינה', כמו שכותב המאירי על אתר:

"אף על פי שהעבירה מגונה, על כל פנים העובר עברה בסתר הרי זה כאלו דוחק רגלי שכינה ר"ל, כאלו שלל בשכלו מציאות השגחתו ית' ממקום שעובר בו לומר אין ה' רואנו, וזהו שהחמירה תורה בגנב יותר מגזלן".

אלא שמצאנו כמה מקומות שבהם שייך חיוב כפל בגניבה אע"פ שהסברא הזו אינה שייכת:

א. זו לשון התוספות על אתר (בד"ה 'מפני מה החמירה תורה'): "בטוען טענת גנב וטענת גזלן לא שייך האי טעמא כלל". המקרה של טוען טענת גנב מתייחס לשומר ששלח ידו בחפץ, אך טוען שאדם אחר גנב או גזל את החפץ – ובכך הוא נפטר מתשלום. לכאורה במקרה כזה בכל אופן (בין אם השומר טוען טענת גנב ובין אם הוא טוען טענת גזלן) הוא דוחק את רגלי השכינה, משום שהוא מנסה להצטדק בפני הבעלים אך מתעלם מן העבירה שעשה כלפי הקב"ה, ובכל זאת הטוען טענת גזלן אינו חייב בכפל (כמו שראינו בדף נז ע"א).

במקרה של טענת גזלן סיבת הפטור אינה קיימת ובכל זאת הפטור קיים. במקרה הבא סיבת החיוב קיימת עקרונית, אך בכל זאת יש פטור.

ב. הגונב מגנב פטור מכפל וחייב בקרן. במקרה זה, אע"פ שבוצע מעשה גניבה והגנב השני הסתיר מעשיו מאנשים ולא מן המקום ודחק רגלי השכינה, בכל זאת אין מחייבים אותו בכפל.

בנוסף יש לציין שמכך שתשלום הכפל הולך לבעלים נראה שהוא בא כחלק מחיובי הגניבה, ולא כתשלום על עבירה שבין אדם למקום.

אפשר להציע שאמנם רבן יוחנן בן זכאי מצא טעם נפלא לחילוק בין גנב לגזלן, אך נראה שחיוב הכפל מבוסס על סברות נוספות מלבד סברתו של ר' יוחנן. הירושלמי בשבועות (פ"ח ה"א) פוטר את הגונב מגגו של חברו, מכיוון שנאמר: "וגונב מבית האיש". שם עולה הסברה שחיוב הכפל נדרש בעקבות הפגיעה בפריצה לביתו של האדם ללא ידיעתו.

נראה, אם כן, ששבעים פנים לתורה, ואכן יכולות להיות סברות שונות לאותו דין, ואף שאפשר למצוא תירוץ נקודתי לדין טוען טענת גנב או לדין גונב מגנב –ההסבר שסברה אחת אינה מחייבת את פרטי הדינים כולם נראה לי כנכון ואמיתי יותר.