בין שילוח העיר באש לשילוח האיש לעיר – בית יוסף בבית אל

  • נריה קליין
בית המדרש הוירטואלי

 

עיונים בספר שופטים

בין שילוח העיר באש לשילוח האיש לעיר – בית יוסף בבית אל

לאחר כעשרים פסוקים שתיארו את כיבושיהם של יהודה ושמעון (ובנימין – שלא הוריש את היבוסי), עובר הנביא לתאר את מעשי בית יוסף, ומשווה אותם לשבט יהודה. יהודה, כאמור, 'עלה' להלחם, כדבר ה': "ויאמר ה': יהודה יעלה... ויעל יהודה, ויתן ה' את הכנעני ואת הפרזי בידם..." (ב-ד), ונאמר עליו: "ויהי ה' את יהודה" (יט); וכעת: "ויעלו בית יוסף גם הם בית אל, וה' עמם". כמו יהודה, גם הם עולים; וכמו יהודה – ה' עמם.

אמנם, מפסוק זה ואילך נפרדות דרכיהם של שבט יהודה ובית יוסף. בית יוסף שולחים מרגלים לרגל את בית אל, המרגלים רואים איש יוצא מן העיר, ומבטיחים להציל אותו 'ואת כל משפחתו', בתמורה לכך שיגלה להם את מבוא העיר. קשה שלא להיזכר בסיפור רחב בתחילת ספר יהושע: מרגלים הנשלחים ליריחו ולבסוף מצילים את רחב 'ואת כל משפחותיה'. לשון הכתובים אף רומזת להקבלה זו בכך ששמה בפי המרגלים את ההבטחה "ועשינו עמך חסד" (כד), לשון דומה מאוד לדברי המרגלים לרחב: "ועשינו עמך חסד ואמת" (יהושע ב', יד).

ההשוואה לסיפור רחב יוצרת קושי מסוים, שכן קשה להכריע האם יש בכך ביקורת או שבח לבית יוסף. הדבר תלוי בשאלה, האם ישנה ביקורת בספר יהושע על הצלת רחב ומשפחתה, והדבר צריך עיון גדול. בשל קוצר היריעה, אציין כדוגמה מדרש חז"ל אחד, הרואה בהצלת רחב עבירה על דין 'לא תחיה כל נשמה':

אמר הקב"ה: אני אמרתי 'ואם לא תורישו את יושבי הארץ והיה אשר תותירו מהם לשיכים בעיניכם ולצנינים בצדיכם', 'כי החרם תחרימם', והם לא עשו כן, אלא – 'ואת רחב הזונה... החיה יהושע', הרי ירמיה מבני בניה של רחב ועשה להם לישראל דברים של שכים בעיניהם, שנאמר 'דברי ירמיהו' (פסיקתא; מובא בילקוט שמעוני יהושע רמז ט"ו)

דומה, עם זאת, שגם אם בסיפור רחב הזונה אין ביקורת רבה, בסיפורנו דווקא יש. ישנן שתי ראיות לכך. ראשית, סופו של הסיפור אומר דרשני:

וַיֵּלֶךְ הָאִישׁ אֶרֶץ הַחִתִּים וַיִּבֶן עִיר וַיִּקְרָא שְׁמָהּ לוּז הוּא שְׁמָהּ עַד הַיּוֹם הַזֶּה (כו)

האיש מבית אל – ששמה לפנים הוא 'לוז', הלך ובנה אותה מחדש בארץ החתים. ארץ החתים מופיעה בתנ"ך כולו רק עוד פעם אחת, בתחילת ספר יהושע:

כָּל-מָקוֹם אֲשֶׁר תִּדְרֹךְ כַּף-רַגְלְכֶם בּוֹ לָכֶם נְתַתִּיו כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֶל-מֹשֶׁה. מֵהַמִּדְבָּר וְהַלְּבָנוֹן הַזֶּה וְעַד-הַנָּהָר הַגָּדוֹל נְהַר-פְּרָת כֹּל אֶרֶץ הַחִתִּים וְעַד-הַיָּם הַגָּדוֹל מְבוֹא הַשָּמֶשׁ יִהְיֶה גְּבוּלְכֶם (יהושע א', ג-ד)

מי שעקב אחר השיעורים האחרונים יכול לשים לב שבתחילת ספר שופטים ניתן למצוא פסוקים רבים הרומזים לתחילת ספר יהושע, ודווקא לשם ניגוד לימי יהושע. גם כאן ניתן למצוא דבר דומה: בתחילת ספר יהושע הבטיח ה' למשה שבגבולות הארץ תיכלל גם ארץ החתים. והנה, בתחילת ספר שופטים עדים אנחנו לכך שהתוכנית לא הושלמה, ובארץ החתים יכול עכשיו איש מבית אל לבנות מחדש את עירו, וליצור המשך לאותה תרבות כנענית שכיבוש הארץ ניסה למחוק!

רמז נוסף לביקורת על בית יוסף נובע מתוך ההקבלה למעשי יהודה בירושלים:

יהודה: ... וַיִּלְכְּדוּ אוֹתָהּ וַיַּכּוּהָ לְפִי-חָרֶב וְאֶת-הָעִיר שִׁלְּחוּ בָאֵשׁ (ח)

יוסף: ... וַיַּכּוּ אֶת-הָעִיר לְפִי-חָרֶב וְאֶת-הָאִישׁ וְאֶת-כָּל-מִשְׁפַּחְתּוֹ שִׁלֵּחוּ (כה)

אלה הם שני המקומות היחידים בפרק, שבהם מופיעים הכאה 'לפי חרב' והשורש של"ח. אך מה רב ההבדל: בעוד שבני יהודה שלחוּ את העיר באש, הרי שבית יוסף שלחוּ את האיש ואת כל משפחתו, דבר שהוביל להיפך הגמור: בניית העיר לוז מחדש!

הדבר מצטרף להבנה שכבר התחילה להתגבש במאמר הקודם: פרק א בשופטים משווה בין יהודה לשאר השבטים, וההשוואה מראה את יתרונו של יהודה על פני שאר ישראל, דבר שיועצם בהמשך הפרק.

נריה קליין