דילוג לתוכן העיקרי

וירא | ביקור חולים

קובץ טקסט
הפרשה נפתחת כשה' מופיע לפני אברהם כשהוא ישוב בפתח אוהלו באלוני ממרא (בראשית י"ח, א). רש"י (שם) מציין שהשם הגיע לבקר את אברהם כי אברהם התאושש מברית המילה. רש"י מסיק זאת מהעובדה שהפסוק לא מספק סיבה להופעתו של אלוהים, ואין אזכור של שיחה או אמירה בפרק.
ר' חמא בן חנינא מסביר שהפסוק "את כל-הדבר אשר אנוכי מצווה אתכם--אותו תשמרו לעשות" (דברים י"ג), מצווה עלינו ללכת בדרכי ה', כשם שהקב"ה הלביש את אדם וחווה (בראשית ג'), כך עלינו להלביש את הנזקקים, כשם שהקב"ה ביקר את החולים באלוני ממרא, כך עלינו לבקר אותם, כמו שאלוהים ניחם את יצחק בעת האבל על אביו, אברהם (בראשית כ"ה), כך עלינו לנחם את האבלים, כשם שהקב"ה קבר את המתים (דברים ל"ד), כך גם עלינו לנהוג (מסכת סוטה י"ד, א).
ר' יוסף פירש את הפסוק "והודעת להם, את-הדרך ילכו בה, ואת-המעשה, אשר יעשון." (בראשית י"ח, כ), כמוטל עלינו לבצע מעשי חסד ונדיבות, לבקר את החולים ולקבור את המתים (מסכת בבא מציעא ל, ב).
ר' יצחק מקורביל החשיב את מצוות ביקור החולים כאחת מתרי"ג מצוות (ספר מצוות קטן מ"ז). הוא מצטט את הפסוק "כי תשמור את-מצוות יהוה אלוהיך והלכת בדרכיו" (דברים כ"ח, ט) כמקור המצווה. גם בבה"ג המצווה נחשבת כנפרדת, ועל כך מותח הרמב"ם ביקורת (בשורש הראשון של "ספר המצוות"). הרמב"ם טוען שאין לכלול את דינים ותקנות רבנן ברשימת המצוות ולכן, בניגוד לבה"ג, הרמב"ם לא כולל את מצוות ביקור חולים ודינים דרבנן אחרים, כמו ניחום אבלים, קריאה המגילה, הלל וכדומה בתרי"ג המצוות.
הרמב"ם ממשיך ומבהיר את עמדתו בנוגע למצווה זו בשורש השני של "ספר המצוות" וב"משנה תורה" (הלכות אבל י"ד, א). הוא טוען שמעשי חסד ונדיבות ספציפיים, כמו ניחום אבלים, ביקור חולים, הכנסת אורחים, ארגון הלוויות וכדומה הם פועל יוצא של תקנות חכמים. הוא ממשיך ומוסיף אף שהחובות האלה הן דרבנן באופיין, הן נופלות תחת פרשנות חז"ל של המצווה מדאורייתא "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא י"ט).
במבט ראשון עמדה זו נראית תמוהה קמעה. האם התורה לא מצווה עלינו לבקר חולים? מאחר שהתורה מצווה עלינו לאהוב את רענו וביקור חולים נכלל בציווי זה, מכך נובע שזוהי מצווה מן התורה ולא רק מדרבנן. יתר על כן, המצווה "כי תשמור את-מצוות יהוה אלוהיך והלכת בדרכיו." (דברים כ"ח, ט) היא בהכרח חובה. ואכן, ר' סולובייצ'יק זצ"ל כתב במאמרו "רעיונות על התפילה" (המתורגם בספרו "עבודה שבלב") שהמצווה המרכזית של תרי"ג המצוות היא מצוות ההליכה בדרכו של אלוהים (imitatio Dei).
 
ר' אהרון סולוביצ'יק זצ"ל (בספרו 'עוד יוסף ישראל בני חי', ד', ישיבת בריסק שיקגו, תשנ"ג) הסביר את העניין על ידי הצבת קריטריונים מוגדרים ל"ואהבת לרעך כמוך" ו"והלכת בדרכיו". מצוות אלו נמצאות בתחום "חובות הלבבות", שמטרתן להפנים את אהבת הבריות ולפתח מידות טובות (למשל, חמלה ורחמים) שאנו לומדים אותן ממעשי ה'. אך אין חיוב מהתורה להפגין רגשות כאלה באמצעות מעשה מסוים. חז"ל הורו לנו עקרונות מנחים ומכוונים שיסייעו לנו להפעיל את אותם רגשות פנימיים. כשאדם פרטי נוהג כך, כפי שהורו לנו חז"ל, הוא מפגין כלפי חוץ את רגשותיו הפנימיים ומקיים בכך את המצווה מדאורייתא.
בשאילתות רב אחאי גאון (שאילתא צ"ג) מובא שיהודים מצווים בביקור חולים. לכאורה, עולה מדבריו שגויים אינם מצווים בכך. אם המצווה מבוססת על אהבת הרע או הליכה בדרכי ה', היה עלינו לשקול האם מצוות אלו חלו על לא-יהודים. אך יש להטיל ספק בהנחה זו. הגמרא (נדרים מ') מספרת על תלמידו של ר' עקיבא שנפל למשכב. איש לא ביקר את התלמיד עד שר' עקיבא עצמו ביקר אותו ודאג אישית לכל צרכיו. כשר' עקיבא יצא, קרא אליו התלמיד "רבי, החייתני!". אמר אז ר' עקיבא: "כל מי שאין מבקר חולים - כאילו שופך דמים". אמירה זו אומצה על ידי הרמב"ם (הלכות אבל יד, ד):
"בקור חולים מצוה על הכל אפילו גדול מבקר את הקטן, ומבקרין הרבה פעמים ביום וכל המוסיף משובח ובלבד שלא יטריח. וכל המבקר את החולה כאילו נטל חלק מחליו והקל מעליו וכל שאינו מבקר כאילו שופך דמים"
לאור העובדה שאיסור שפיכות דמים הוא אחד משבע מצוות בני נוח, ניתן לטעון שכל שלוחה של שפיכות דמים, כפי שניסח ר' עקיבא, מחייבת גם גויים באותה מידה.
עניינים נוספים הושוו לשפיכות דמים, ולא ברור האם עלינו להתייחס ברצינות לכל השוואה שכזו. הגמרא (סוטה י, ע"ב) מייעצת לנו שעדיף לנו להפיל את עצמנו לכבשן האש מאשר להלבין פני חבר ברבים. התוספות (שם) תוהים על כך שהרי הלבנת פני חבר ברבים אינה כלולה בשלוש מצוות "יהרג ובל יעבור" שעליהן מצווה האדם למסור את הנפש. יש ראשונים המתרצים שאין לפרש את הגמרא ככתבה וכלשונה ושהאדם אינו נדרש למסור את נפשו על כך, אך התוספות מקבלים את לשון הגמרא כפשוטה. הם סבורים שהלבנת פני חבר ברבים אינה מופיעה במסכת פסחים (כה, ע"א) כאחת העבירות שעליהן יש למסור את הנפש כיוון ששלוש עבירות חמורות אלה מופיעות במפורש בתורה, ואילו איסור הלבנת פני חבר נלמד מגזרה שווה. לכן, לדעת התוספות ניתן לומר שגוי יהיה מחויב מהתורה במצוות ביקור חולים.
אין ברכה על קיום מצוות ביקור חולים. למעשה, אין ברכה על אף מצוה שבין אדם לחברו. רבנו בחיי (בפירושו לספר במדבר לה, ח) מסביר שברכות נאמרו רק על מצוות שגויים אינם מקיימים אותן, כיוון שבכך אנו מבטאים את "וקדשנו במצוותיך". אין פירוש הדבר שהגויים מחויבים במצוות אלה, אלא פשוט סביר להניח שהם מקיימים אותן.
 
 
 
 

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)