סוכה | דף יב | בית קיבול
כחלק מהדיון בסוגייתנו על כשרותם של חומרים לסכך, דנה הגמרא בסכך שנעשה מעצי חיצים:
אמר רב יהודה אמר רב: סככה בחיצין זכרים - כשרה, בנקבות - פסולה. זכרים כשרה, פשיטא! - מהו דתימא: ניגזור זכרים אטו נקבות, קא משמע לן. (אמר מר) בנקבות פסולה, פשיטא! - מהו דתימא: בית קבול העשוי למלאות לא שמיה קבול, קמשמע לן.
המסקנה היא שרב מלמד אותנו כי חצים שיש להם בית קיבול – 'חיצים נקבות', פסולים לסכך; זאת משום שבית קיבול העשוי להתמלא נחשב כבית קיבול. רש"י במסכת סנהדרין (דף סח ע"א ד"ה מהו) מפרש שהנידון בענין בית קיבול העשוי להתמלא שנוי במחלוקת בין חכמים לרבי אליעזר. בעלי התוספות ( שם ד"ה מהו) מקשים שלפי דברי רש"י, יוצא שהוראתו של רב סותרת את דעת חכמים שהלכה כמותם* .
יתכן להסביר שבית קיבול העשוי להתמלא נחשב לבית קיבול רק אם לא התמלא עדיין, ומשום שסוגייתנו עוסקת ב'בית קיבול שלא נתלא' – בחיצים שעדיין לא חיברו להם את ראשי הברזל שלהם, ניתן לומר שהם נחשבים כבתי קיבול. לעומת זאת, חכמים ורבי אליעזר נחלקו במצב בו בית הקיבול כבר מלא – במקרה זה סוברים חכמים שמכיוון שבית הקיבול לא עומד להתרוקן, הוא לא נחשב עוד כבית קיבול.
________
* מסיבה דומה, רבי מנחם המאירי מפרש דמדובר בבית קיבול שעשוי להתמלא באופן זמני בלבד.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)