בבא מציעא | דף נא | שתות וביטול מיקח באונאה

העיון הקודם עסק ביחס בין האיסור להונות ובין החובה להשיב את דמי האונאה. בעיון זה נרחיב על אודות חיוב ההשבה. חכמים הבחינו בין שלושה מצבים של אונאה:

א. המוכר גבה סכום גבוה עבור הסחורה, אך הפקעת המחיר לא חרגה משישית (שתות) ערך הסחורה, למשל: חפץ השווה 60 שקלים נמכר ב־65 שקלים (וכן להפך: הלוקח קנה את הסחורה במחיר זול מן הרגיל, אך ההוזלה לא חרגה משישית השווי האמיתי).

ב. המוכר העלה (או הלוקח הוריד) את המחיר בשתות, למשל: חפץ השווה 60 שקלים נמכר ב-70 שקלים [הגדרה זו מוסכמת על הכול; לדעת שמואל (מט ע"ב), גם מכירת סחורה ששווייה 50 שקלים ב-60 שקלים היא אונאת שתות, משום ששיעור הפקעת המחיר עולה כדי שישית התשלום שניתן בעד הסחורה].

ג. המוכר הפקיע את הסכום ביותר משתות, ומכר למשל חפץ השווה 60 שקלים ב־100 שקלים (וכן להפך).

אונאה פחות משתות

במצב זה המכר קיים, והמוכר גם אינו חייב להשיב ללוקח את סכום האונאה. טעם הדבר ברור: הערכת מחיר הסחורה היא עניין סובייקטיבי ולא מדויק, לכן נתנה התורה לצדדים מִרווח פעולה מסוים.

הראשונים נחלקו בהבנת הדין הזה. לדעת הרמב"ן (ויקרא כה, יד), גם אונאה בשיעור כזה כלולה באיסור התורה. זאת אומרת: התורה אוסרת לשנות את המחיר אפילו בפרוטה; אך מאחר שבדרך כלל הצדדים מוחלים זה לזה על הפרשי מחיר קלים, המיקח קיים.

לעומתו, הרא"ש (בבא מציעא ד, כ) כתב: "או שמא כיון דדרך מקח וממכר בכך... הוי בכלל דמי מקח ואין כאן שֵם אונאה כלל, וצריך עיון". הרא"ש מחדש שסטייה קלה מן המחיר כלל אינה מוגדרת כאונאה, משום שהיא חלק מן המסחר המקובל, ולכן ברור שאינה כלולה באיסור התורה.

אונאה יתר על שתות

במצב השלישי – אונאה יתר על שתות – המיקח בטל. בראשונים מצאנו שני הסברים להלכה זו:

א. אונאה בשיעור כזה נחשבת מיקח טעות (כשם שברור שאם הלוקח ביקש לקנות סוכר וקיבל מלח, בטל המיקח).

ב. גם באונאה יתר על שתות שני הצדדים קיבלו את מבוקשם, והמיקח אינו בטל מצד דיני מיקח טעות אלא מכוח איסור התורה להונות.

למחלוקת בין שני ההסברים יש נפקא מינות שונות [ראה תוספות נ ע"ב ד"ה ואילו; והמחלוקת בין המגיד משנה הלכות מכירה יב, ד לשיטה מקובצת בסוגייתנו נ ע"ב ד"ה וכתב הרמב"ם], והצד השווה שבהם הוא ששניהם רואים אונאה יתר על שתות כחריגת מחיר בלתי סבירה, המבטלת את המיקח כולו.

אונאת שתות

ההלכה המעניינת ביותר נוגעת למצב הביניים – אונאה של שתות בדיוק. מחד גיסא, הטעות אינה גדולה מדי, ולכן המכר אינו בטל. מאידך גיסא, קשה לומר שהקונה מוכן למחול על הטעות שהטעו אותו (כדעת הרמב"ן), ואף אי אפשר לראות טעות בשיעור שכזה כתנודת מחיר מקובלת בשוק (כדעת הרא"ש). מאחר ששיעור שתות אינו כלול באחת משתי הקטגוריות שנידונו לעיל, הוא זכה למעמד עצמאי: המכר קיים, אבל מי שהונה חייב להשיב את האונאה.