בבא מציעא | דף סג | צד אחד בריבית

בתוך הדיון בהיתר לשלם על פירות קודם הספקתם, אף שייתכן שעד ההספקה הם יתייקרו, מציינת הגמרא בסוגייתנו את שיטת רבי יהודה, הסובר, לדעת חלק מן האמוראים, ש"צד אחד ברבית מותר". המקור לכך הוא דבריו של רבי יהודה בברייתא כי מותר לתת שדה כמשכון על הלוואה, ואף שהמלווה יאכל בינתיים את פירותיה, אם תנאי ההלוואה קובעים ששדה זו גופה עשויה להפוך לפירעון ההלוואה. במצב זה האפשרות שלא תהיה ריבית – אם בסופו של דבר השדה תישאר ברשות המלווה – מתירה את הצד השני, דהיינו שהלווה ישיב את הכסף ויקבל בחזרה את שדהו, על אף שהפירות שאכל המלווה בינתיים הם למעשה ריבית.

מה טעם היתרו של רבי יהודה? ייתכנו שני הסברים:

א. רבי יהודה חושב שרק ריבית שתחול בהכרח נאסרה, ואין איסור בריבית שאפשר שלא תחול.

ב. רבי יהודה אוסר ריבית דווקא בעסקות הלוואה, וצד המכר שבעִסקה (מכירת השדה) מתיר את צד ההלוואה בריבית.

הנפקא מינה תהיה במקום שהריבית אינה ודאית אך אין כלל צד מכר: לפי ההסבר הראשון עסקה כזו מותרת, שהרי סוף סוף הריבית אינה מוכרחת, ולפי ההסבר השני העִסקה תהיה אסורה, שהרי מדובר בהלוואה גמורה.

ואכן התוספות בערכין (לא ע"א ד"ה ורבי יהודה) שאלו מה יפסוק רבי יהודה ב"משכנתא בלא נכייתא": שדה ניתנת כמשכון, והמלווה אוכל בינתיים את פירותיה, וכאשר הלווה מחזיר את ההלוואה, מסלקים את המלווה מן השדה, אך הפירות שאכל אינם נגרעים מסכום ההלוואה. מצד אחד, הריבית כאן אינה ודאית, שהרי אפשר שהלווה יפרע את ההלוואה קודם שהמלווה יספיק לאכול פירות, או שהשדה לא תעשה פירות. מצד שני, אין כאן מכר כלל – מדובר בהלוואה לכל דבר.

[בעלי התוספות טוענים שהיתרו של רבי יהודה מבוסס על צד המכר שבעִסקה, ולכן הוא מודה שמשכנתא בלא נכייתא אסורה. לפי הסבר זה, רבי יהודה וחכמים נחלקו אם צד מכר בעִסקה מתיר ריבית בצד ההלוואה שבה. מחלוקת זו עשויה להיות תלויה בשאלה היסודית הנשאלת שוב ושוב בדפים שאנו עסוקים בהם כעת – מדוע אין איסור ריבית בעסקת מכר. ומסתבר ששאלה זו גופה תלויה בחקירה שדנו בה בעיונינו לדף ס"א ולדף ס"ב – האם ריבית היא גזלה, או שמא היא דין 'איסורי' מוסרי: אם ריבית היא גזלה מהלווה, האיסור אינו שייך כלל במכר, שהרי בעסקת מכר הכסף משולם עבור הסחורה, ואין כאן גזלה; אך אם ריבית היא דין שאופיו 'איסורי', אפשר לומר שהיא שייכת דווקא בהלוואה, שכן התורה ראתה צורך להגן על העני הלווה, אך לא על סוחר העסוק בקנייה ומכירה.

למאי נפקא מינה? לנידון שלפנינו. אם ריבית היא איסור מעין גזל, כל עוד יש בעִסקה צד מכר – כלומר הכסף ניתן גם עבור סחורה – אין לראות בתוספת התשלום גזל. אך אם ריבית היא איסור מוסרי, יש מקום לומר כי אף אם הייתה אפשרות שהעִסקה תהיה מכר, מכל מקום מאחר שבסופו של דבר הייתה זו הלוואה, ריבית אסורה בה.]