בבא מציעא | דף צב | אכילה מִשל שמיים
סוגייתנו מציגה את הספק היסודי בהבנת זכותו של פועל לאכול מפירות השדה שהוא עובד בו:
"איבעיא להו: פועל – משלו הוא אוכל או משל שמים הוא אוכל?".
הגמרא מסתפקת אם היתר האכילה של הפועל הוא זכות ממונית מובהקת, תוספת על שכרו, או שמא זהו חיוב מסוג אחר שהטילה התורה על המעביד. בהמשך סוקרת הסוגיה סדרה של השלכות שיש לחקירה זו.
מה טיבה של אותה זכות שניתנה לפועל (לפי אחד מצדדי הספק) "משל שמים"? רש"י על אתר כתב:
"משל שמים – במתנת גמילות חסדים, כשאר מתנות עניים".
לפי פירוש רש"י, התורה רואה את הפועל כעני, ומחייבת את בעל הבית לסייע לו ולקיים בו מצוות גמילות חסדים. מסתבר שתפיסה זו מבוססת על העובדה שמרבית הפועלים היו אנשים קשי יום, הזקוקים, מן הסתם, לסיוע כלכלי נוסף, וסיוע זה ניתן להם בדמות הרשות לאכול 'על חשבון הבית'. על פי דרכו של רש"י, שרוב הראשונים צעדו בה, המגמה החינוכית של המצווה להאכיל פועל היא מגמה מוסרית־חברתית לדאוג לחלש.
עם זאת, מסברה יש מקום גם לפירוש אחר ללשון "משל שמים". מצוות אכילת פועלים מזכירה לאדם שכל הצלחתו באה לו משמיים, מאת ה' יתברך, ועל כן אַל לו לשמור את הצלחתו לעצמו, וראוי לו לחלוק אותה עם מי שזקוקים לכך. מבחינה זו דומה המצווה הזאת למצוות השמיטה, המזכירה לאדם כי הארץ איננה שלו אלא של ריבונו של עולם.
גישה זו תוכל אולי להבהיר דעה מחודשת הנזכרת אף היא בסוגייתנו:
"דאמר רב, מצאתי מגילת סתרים בי רבי חייא, וכתוב בה, איסי בן יהודה אומר: 'כי תבֹא בכרם רעך' – בביאת כל אדם הכתוב מדבר".
ניתן היה לפרש שגם לדעת איסי בן יהודה התורה באה לעזור לאדם במצוקה שנקלע לשדה חברו ואין לו מה יאכל. אך לעניות דעתי נראה יותר שאיסי בן יהודה אינו מוטרד כלל מהשאלה מי יאכל מפירות השדה: לדידו, יש חשיבות ומשמעות לעצם הידיעה של בעל השדה כי היבול אינו שלו בלבד, וכי גם אנשים אחרים רשאים לבוא וליהנות מברכת ה' שזכה לה.
על פי אחת ההצעות בסוגיה, בשיטת איסי בן יהודה אחזה גם אחת הדעות במשנתנו (ועיין גם ירושלמי מעשרות ב, ד; ששם מובאת עמדתו של איסי בן יהודה כהווה אמינא). אך להלכה נדחו דבריו, ורב אף מעיר כי שיטתו אינה מציאותית ("לא שבק איסי חיי לכל בריה"): לא ייתכן שהשדות יופקרו לכל דורש. עם זאת, דומני שהמסר החינוכי בעינו עומד: צריך כל אדם לדעת כי לא רק זכות אכילת הפועל, אלא גם זכות האכילה שלו עצמו – משל שמיים היא!
[הערת שוליים על עניינה של "מגילת סתרים": גם סוגיות אחרות בש"ס מצטטות מימרות של איסי בן יהודה שנשתמרו במגילות סתרים. רש"י מפרש שמדובר בסיכומי שיעורים שנכתבו בתקופה שלפני כתיבת המשנה, כשעדיין אסור היה לכתוב את התורה שבעל פה. ויש שפירשו שהמגילות הוסתרו לא רק מחמת האיסור לכתוב את התורה שבעל פה אלא גם מטעמים אחרים, ואכמ"ל.]
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)