בבא מציעא | דף צג | מבוא לדיני שומרים
המשנה בדף צג ע"א פותחת סדרה של סוגיות העוסקות בדיני שומרים. המשנה מונה את ארבעת השומרים ואת היקפי החיוב והפטור של כל אחד מהם. כמבוא לנושא נציג הפעם עניין יסודי, שמורנו הרב ליכטנשטיין זצ"ל הדגיש אותו בהקשרים שונים.
בין חיובי השומרים אפשר לזהות שני סוגים של מחייבים: מחייבים שהם חלק מהותי מדיני שומרים, ומחייבים כלליים בדיני נזיקין, המתבטאים גם בדיני שומרים. לסוג הראשון משתייכים חיובי השומרים הקלסיים: חיובו של שואל שהפיקדון ניזוק בידו באונס, חיובו של שומר שכר שהחפץ נגנב ממנו וכו'. הסוג השני כולל חיובים שונים, שהידוע שבהם נוגע לשיטת הרמב"ם והר"י מיגאש בדבר חיובו של שומר חינם. כך פסק הרמב"ם (שכירות ב, ג):
"אם פשע בה – חייב לשלם, שכל הפושע מזיק הוא".
הראב"ד על אתר השיג על הרמב"ם וקבע נחרצות ש"אין פושע מזיק". מה באמת פשרם של דברי הרמב"ם? מדוע הוא רואה בפושע מזיק? אומנם השומר פשע ולא שמר על החפץ כראוי, אך ברור שהוא לא הזיקו בידיים!
התשובה לכך נעוצה בסוג המחייבים השני. מסירת חפץ לידיו של שומר יוצרת מערכת יחסים חדשה בין המפקיד לנפקד, ובה גדרים ייחודיים. משמעותה של מערכת יחסים זו היא שהנפקד אחראי לשמור על הפיקדון, ואם לא מילא את תפקידו, אפשר לראותו כמזיק של ממש. הרואה רכוש של חברו בשוק ואינו שומר עליו, ברור שאי אפשר לראותו כמזיק. אך כאשר אי־השמירה היא במסגרת של יחסי מפקיד ונפקד, והשומר אינו ממלא את החיובים ההלכתיים החלים עליו, הדבר נתפס כהיזק.
על הדרך הזה ביאר הרב ליכטנשטיין גם הלכות נוספות בדיני שומרים, כגון שולח יד בפיקדון, הנחשב גזלן מחמת מעמדו כשומר (ראה בעיוננו לדף מ"ד).
נמצאנו למדים שהלכות שומרים הן ביסודן הלכות המגדירות מסגרת ומערכת: בשעת העִסקה חלה על השומר חלות הלכתית, ולחלות זו – שמהותה המדויקת תלויה בטיב ההסכם – יש השלכות שונות.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)