דילוג לתוכן העיקרי

בבא מציעא | דף קיז | חיובי בעל הבית לבעל העלייה

המשנה בדף קיז ע"א עוסקת בבית ועלייה של שניים שנפלו, והתחתון אינו רוצה לבנות את ביתו מחדש. תנא קמא ורבי יהודה נחלקים אם בעל העלייה רשאי לבנות את הבית ולדור בו חינם, עד שישלם לו בעל הבית את הוצאות הבנייה.

הירושלמי (הלכה ד) הקשה: מדוע אין בעל העלייה יכול לכוף את בעל הבית לבנות את ביתו? ועל מנת להימלט מקושי זה העמיד את משנתנו בשבעל הבית איננו.

הר"ן מעיר כי הראשונים נחלקו מהי עמדת הבבלי בנידון. הרמב"ן סבר כי הבבלי מסכים עם הירושלמי שאם בעל הבית לפנינו ניתן לכופו לבנות, אך כשאינו לפנינו אין יורדין לנכסיו. אבל הרשב"א טען כי הבבלי סבור שיורדין לנכסיו של מי שאינו לפנינו, ולכן על כורחנו נאמר שלפי הבבלי אי אפשר לכוף את בעל הבית לבנות את ביתו גם אם הוא לפנינו.

נראה שיש כאן מחלוקת עקרונית בתחום חיובי שכנים, תחום שיעסיק אותנו בקרוב, כשנתחיל בע"ה ללמוד את מסכת בבא בתרא. לדעת הרשב"א, יש בין הבבלי והירושלמי מחלוקת קיצונית: לפי הבבלי בעל הבית אינו חייב דבר לבעל העלייה, ואילו הירושלמי מבין שבעל הבית חייב להעמיד את העלייה, ואף ניתן לרדת לנכסיו לצורך זה. לפי תפיסה זו, הטעם שאין יורדים לנכסיו כשאינו לפנינו הוא בהלכות גבייה, ולא בהלכות שכנים.

הרמב"ן, לעומת זאת, הבין שהבבלי והירושלמי אוחזים שניהם בעמדת ביניים זהה. לדעתו, נכסי השכנים אינם משועבדים זה לזה, ועל כן לא ניתן לרדת להם כדי לבנות את הבית. אך מאחר שהתחתון מוגדר שכן של העליון, יש עליו חיוב אישי לבנות את הבית. חיוב זה איננו חיוב ממוני, כי אם חיוב פעולתי - חובת הגוף (בדומה למצוות) - הנובע מהיותו שכן. הדבר דומה למחויבותו של אדם להתגייס לצבא: היא נובעת ממעמדו כאזרח המדינה, ואיננה חיוב ממוני, כי אם חיוב לבצע פעולה מסוימת. לפי הבנה זו, הסיבה שאיננו יכולים לרדת לנכסי מי שאינו לפנינו איננה משום הלכות גבייה, כי אם ממהותן של הלכות שכנוּת.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)