בבא מציעא | דף קיט | שדי נופו בתר עיקרו

"שתי גנות זו על גב זו והירק בינתים – רבי מאיר אומר: של עליון, רבי יהודה אומר: של תחתון.            
אמר רבי מאיר: אם ירצה העליון ליקח את עפרו – אין כאן ירק.           
אמר רבי יהודה: אם ירצה התחתון למלאות את גנתו – אין כאן ירק.    
אמר רבי מאיר: מאחר ששניהן יכולין למחות זה על זה – רואין מהיכן ירק זה חי".

רבא מסביר שרבי יהודה מודה כי השורש עצמו, הגדל בקרקעו של העליון, שייך לו, והתנאים לא נחלקו אלא ביחס לנוף, דהיינו הצמח היוצא מן השורש. הגמרא משווה את המחלוקת למחלוקות אחרות – בעניין מיקח וממכר ובעניין עורלה. לפי הגמרא, כל המחלוקות הללו סובבות על ציר משותף: רבי מאיר סבור שהנוף הולך אחר השורש שהוא יונק ממנו ("שדי נופו בתר עיקרו"), ואילו רבי יהודה טוען שאין אומרים כן.

במשנה מובאת גם דעה שלישית – דעת רבי שמעון, המפשר בין רבי מאיר לרבי יהודה:

"אמר רבי שמעון: כל שהעליון יכול לפשוט את ידו וליטול, הרי הוא שלו, והשאר – של תחתון".

ריש לקיש פסק כרבי שמעון, ודעתו אף זכתה לתשבחות משבור, המלך הפרסי (ראה רש"י ד"ה קמיה).

הראשונים נחלקו בביאור דעתו של רבי שמעון. רש"י הסביר שרבי שמעון מסכים עקרונית עם רבי מאיר, שהצמח שייך לעליון, אלא שלדעתו העליון מוותר לתחתון במקומות שהגישה אליהם מן הגינה התחתונה נוחה יותר, שכן "גנאי הוא לו ליטול רשות ליכנס לתוך של חבירו וללקוט".

הרמב"ן הקשה על הסבר זה: מצד אחד, ריש לקיש פסק כדעת רבי שמעון במשנתנו; ומצד שני, ככלל קיימא לן שהלכה כרבי יהודה, ועל פי כלל זה עלינו לפסוק בשתי המחלוקות האחרות (בעורלה ובמיקח וממכר) כמותו. על כן ביאר הרמב"ן להפך: רבי שמעון מסכים בעיקרון עם רבי יהודה, שהצמח הגדל בינתיים שייך לתחתון, אלא שהוא סבור כי התחתון מוותר על מה שהעליון יכול להגיע אליו בקלות.

אם נניח שרש"י אינו חולק על הכלל שהלכה כרבי יהודה, וגם מקבל את מסקנת סוגייתנו שבדין משנתנו הלכה כרבי שמעון, עלינו להסביר מדוע יש מקום לחלק בין המחלוקות השונות, אף שהגמרא השוותה ביניהן.

טענתו של רבי מאיר "שדי נופו בתר עיקרו" מבוססת על שתי הנחות: ההנחה האחת היא שרואים את הנוף כחי מיניקת השורשים, ואין מתחשבים ביניקתו העצמאית מן האוויר, והשנייה היא שמשמעותה של יניקה זו היא שהשורש והנוף נחשבים יחידה אחת, וכל הדינים החלים על השורש חלים גם על הנוף. רש"י הבין כנראה שרבי יהודה חולק על שתי הנחותיו של רבי מאיר, אך רבי שמעון חולק רק על ההנחה השנייה. לכן רבי שמעון מסכים שפטור השורש מעורלה אינו פוטר את הנוף, שכן הם נחשבים שתי יחידות נפרדות, ודעתו בעניין זה עולה אפוא בקנה אחד עם פסקו של רבי יהודה (וכן בעניין מיקח וממכר, עיין תוד"ה ותניא, ואכמ"ל). אך לעניין הבעלות על הצמח אין משמעות לשאלה אם הנוף והשורש הם יחידה אחת אם לאו: מאחר שהשורש יונק מקרקעו של העליון, הוא שייך לעליון.

הדרן עלך מסכת בבא מציעא.