דילוג לתוכן העיקרי

נצבים | ברית ערבות מואב

קובץ טקסט

מטרת הברית

אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל. טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ. לְעָבְרְךָ בִּבְרִית ה' אֱ-לֹהֶיךָ וּבְאָלָתוֹ אֲשֶׁר ה' אֱ-לֹהֶיךָ כֹּרֵת עִמְּךָ הַיּוֹם. (דברים כט, ט-יא).

בפרשה אנו קוראים על ברית הנכרתת בין הקב"ה לבין כנסת ישראל. ברית זו כוללת את כל שכבות העם: ראשיכם, שבטיכם, זקניכם, שוטריכם. היא מגיעה מחוטב עציך, עד שואב מימיך.

לכלליות המאפיינת ברית זו ביטוי נוסף: מעבר לנוכחות המלאה של העם, כוללת הברית גם את הדורות שאינם פה: "ואת אשר איננו פה עמנו היום" (שם יד). דור עתידי זה מופיע אף בתוכנה של הברית: "ואמר הדור האחרון: בניכם אשר יקומו מאחריכם..."

רש"י על אתר מפרש את סיבתה של הברית הנכרתת כאן, בערבות מואב:

ומדרש אגדה: למה נסמכה פרשת אתם נצבים לקללות, לפי ששמעו ישראל מאה קללות חסר שתים, חוץ ממ"ט שבתורת כהנים, הוריקו פניהם, ואמרו: מי יוכל לעמוד באלו?! התחיל משה לפייסם: אתם נצבים היום, הרבה הכעסתם למקום ולא עשה אתכם כלייה והרי אתם קיימים לפניו.   

דבריו של רש"י מתארים תחושה של ייאוש, תחושה שסביר שחשו בני ישראל לאחר פרשיית הברכות והקללות. אולם, מי שממשיך וקורא את תכנה של הברית מגלה כי לא טמונים בה דברי עידוד, כי אם פורענות קשה ביותר.

הרמב"ן על אתר מביא סיבה אחרת לברית זו:

ויתכן שכרת עוד עמם ברית כברית הראשונה אשר כרת אתם בהר סיני, שהקריב עליהם עולה ולקח חצי הדם לזרוק על המזבח וחצי הדם זרק על העם, אבל לא הוצרך להזכיר זה. (שם ט ד"ה טעם).

לדעת הרמב"ן, ברית זו היא ברית נוספת, הזהה בתכניה לברית סיני. כאן יש לשאול: מה מטרתה של ברית זו? וכי לא די בברית סיני?!

בכדי לענות על שאלה זו, יש לחזור להקשרה של הברית. לעומת ברית סיני, אשר ניתנה לעם ישראל במדבר, ניתנת ברית זו לעם ישראל לפני כניסתם לארץ.

ברית סיני הותאמה לדור המדבר. זהו דור אשר היה אוכל מן בכל יום; דור אשר ראה ניסים באופן תדיר; דור אשר כל גדלו של מחנהו אינו עולה על שנים-עשר מילים מרובעים, אשר במרכזם עומד המשכן; דור אשר בראשו עומד משה רבינו.

לעומת ברית זו, ברית ערבות מואב ניתנת לדור העומד לפני כניסתם לארץ. זהו דור שניסים גלויים זרים לו, והוא פרושׂ בכל שטחה של ארץ ישראל. בניגוד למן שאכלו דור המדבר, דור זה אוכל מלחם הארץ. אכן, גם בלחם זה יש צדדים א-לוהיים מסוימים, אך לא באופן כה גלוי כמו המן. זהו דור אשר בראשו עומד יהושע, ולא משה. שינוי זה, פער זה שבין הדורות, מצריך את קיומה של ברית מחודשת.

כאן יש לשאול: מדוע במעמד ציבורי זה, על משה לתאר פורענות כה קשה, כמהפכת סדום ועמורה? שאלה זו דומה לשאלת צופה מן הצד, במשפט המתנהל בבית-דין בין שני שותפים ושואל: מדוע לא חתמתם על חוזה שיקבע כללים למקרה של מריבה? הללו יענו: בעת שהתחלנו את השותפות לא חששנו שנריב לעולם, ועל כן לא כתבנו חוזה.

תפקידו של חוזה, תפקידה של ברית, היא בדיוק עבור מצבים כאלו. עבור הזמן בו אחד הצדדים לא שומר על חלקו. הברית מגדירה את אשר עתיד לבצע הצד השני החתום על אותה הברית. זהו תפקידה של הברית של פרשת ניצבים, תפקידה של הפורענות הקשה המתוארת בה.

הקללה והתשובה

לאחר תיאורה המפורט של הפורענות, מופיעה בתורה פרשיית התשובה:

וְהָיָה כִי יָבֹאוּ עָלֶיךָ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לְפָנֶיךָ וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ בְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִדִּיחֲךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ שָׁמָּה. (דברים ל, א).

בתיאור המניע לאותה תשובה, מדובר כאן בשני מרכיבים: בברכה, ובקללה. הקורא עלול לשאול: מדוע הקללה היא זו שגורמת לשיבת הלב של החוטא?

אב אוהב מכה את בנו בשעה שהוא חוטא. בכך מביע האב את הרגישות שלו למעשיו של בנו. זאת, לעומת אב שאינו מגיב לחטאי בנו, ומבטא בכך ריחוק בין השניים. הקללה עדיפה על חוסר המעש, והיא מביאה את האדם לתשובה.

אכן, האפשרות של עזיבת ה' את ישראל מופיעה גם היא בפרשה הבאה:

וְחָרָה אַפִּי בוֹ בַיּוֹם הַהוּא וַעֲזַבְתִּים וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם וְהָיָה לֶאֱכֹל וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הֲלֹא עַל כִּי אֵין אֱלֹהַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה. (דברים לא, יז).

בפסוק זה לא מדובר על פורענות שה' מביא על ישראל, אלא בעזיבתו. לאחר עזיבתו, 'מוצאות' את ישראל רעות רבות וצרות, הנובעות מחסרונו של ה', ולא מהעונש שהוא מביא עלינו. מצב זה קשה שבעתיים מן הפורענות של פרשת ניצבים, בו ה' עדיין מגיב על מעשינו, ואנו ניצבים לפניו.

~*~

מצב זה של 'ניצבים' לפני ה', מעורר מחשבות בהקשר של חודש אלול. אנו ניצבים עתה לקראת סופו של החודש, וכתמיד, אנו מוצאים את עצמנו לא מוכנים מספיק. עלינו לעשות כל שנוכל בכדי להשתפר בתפילה, בעמידתנו לפני ה' בימים אלו. עלינו להיות ניצבים לפני ה'.

_____________________

השיחה סוכמה על ידי עמנואל מאייר. סיכום השיחה לא עבר את ביקורת הרב.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)